דיווח מהשטח

לבונטין7 | יומולדת7

חגיגות לציון שבע שנות פעילות של מועדון ההופעות לבונטין7, הופעות מגוונות עם מיטב הסצנה. 21-23.07.2013. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אוי דיוויז'ן והבילויים, לבונטין7. צילום: יובל אראל
אוי דיוויז'ן והבילויים, לבונטין7. צילום: יובל אראל

הכל החל בקיץ 2006, כאשר שלושה מוסיקאים – אסיף צחר, דניאל שריד, ואילן וולקוב, החליטו ליצור מקום שירכז הופעות רוק וג'ז,

לצד מסיבות והקרנת סרטים. המועדון המצוי מן הסתם בבניין ברחוב לבונטין מספר 7, היווה למעשה את ההכרזה הבלתי רשמית על מעבר הסצנה העצמאית למיצוב יותר רציני. רחוב לבונטין וגן החשמל במרכזו היוו במשך עשרות שנים אחת הפינות הדחויות של דאון טאון תל אביב, מוקד לפעילות זנות משני המינים, מקור לפשיעת רחוב כזו או אחרת, בסוף המאה שעברה החל הרחוב לשנות את פניו כאשר מתחם גן החשמל החל לקבל זריקות עידוד בדמות פתיחת חנויות מעצבים שביקשו לקרא תיגר על תעשיית הקונפקציה של צפון דיזנגוף ופאתי שבזי. המועדון שכולל בר בקומה העליונה ואולם הופעות בקומת המרתף החל להוות מוקד ומרכז לפעילות מוזיקלית בה מצאו את מקומם ואת ביתם עשרות אמנים והרכבים שנעים בשוליים בדרך כלל, המועדון היווה לאורך השנים מעין חממה לשלל סגנונות מוזיקליים מרוק, עובר לג'אז ועד למוזיקה קאמרית לצד ארוח של תקליטנים, רובם הגדול מוזיקאים שביקשו להתפרנס גם מסיבוב הטורנטייבל…

רם אוריון, לבונטין7. צילום: יובל אראל
רם אוריון, לבונטין7. צילום: יובל אראל

שמות כאסף אמדורסקי, דן תורן, הרולד רובין, תקליטנים כרנן וגילי מוסינזון, ערכו את הלילות הראשונים לצדם של הרכבים כבילויים, בום פם ואפילו שלומי שבן. ניתן לאמר במפורש כי בימיו הראשונים המקום היה יעד מרכזי של מחפשי הריגוש המוזיקלי בעיר העברית הראשונה. באופן אישי הבלוג נחשף למועדון באורח קבוע בשנים האחרונות במסגרת שיטוטיו אחר הופעות, השקות וערבי נושא מעניינים. היתרון במציאת חניה בקלות במתחם, הגישה המהירה למועדוני הופעות\ פאבים\ ברים המארחים הופעות במעגל הסמוך, היוו אבן שואבת לנוכחות תמידית במקום, הכרות עם חתול הבית ואפילו המאבטח הקבוע. אט אט הפך המועדון למעין מקדש רוק שכונתי של תושבי העיר הצעירה פלורנטין המגיעים אליו ברגל או על גבי אופניים. עם הזמן וההתפתחות התווסף למועדון גם לייבל עצמאי התומך בהפקת אלבומים של מוזיקאים שונים הפעולים בתחומו לדוגמא – אוי דיוויז'ן, נערות ריינס, אינגה דינגו ורייסקינדר. 

השבוע כאמור, במלאת שבע שנים לפעילותו של המועדון נחגג האירוע בשלושה ימים מלאים בהופעות ממיטב המוזיקאים וההרכבים שמצאו בו בית ואולם הופעות, הסט ליסט שהורכב בידי יונתן קוטנר כלל את השמות הבאים – רות דולורס וויס, הילה רוח, עמית ארז, שירלי קונס, רוצי בובה, אביב מארק והמוות, אסיף צחר, חצץ, איגור קרוטוגולוב, חגי פרשטמן, Bucharest, Old man river, נעם רותם, רייסקינדר, שעלת נפוצה, ויתרתי, ממבז, עינב ג'קסון כהן, רם אוריון, דניאל שריד, עפר ביימל, נדב מייזל, EFT, נעם ענבר ומאיה דוניץ, אוי דיויז'ן, אלקטרה, אלון עדר, חיה מילר, טליה אליאב, ירונה כספי,אילן וולקוב וחברים, Dub lfo.

אלקטרה, לבונטין 7. צילום: יובל אראל
אלקטרה, לבונטין 7. צילום: יובל אראל

כל החגיגה הזו הייתה מעין מחווה ההדדית, של המועדון, המוזיקאים והקהל עצמו, המופעים היו פתוחים לקהל הרחב ללא תמורה כספית, גם המוזיקאים שהופיעו עשו זאת בהתנדבות כחלק מתרומתם ליום ההולדת למועדון בו מצאו בית לא פעם… 

ובעניין בית למוזיקאים, תקראו מה יש לעמית ארז, מוזיקאי מוערך בסצנה, לספר את הסיפור האישי שלו עם המועדון – "הסיפור שלי עם לבונטין מתחיל עוד מהימים שדניאל שריד ניהל את הגדה השמאלית, שם הרגשתי כבן בית, בתקופה שרק התחלתי להופיע. הייתי מופיע שם או לבד או עם נציגות מינימלית של ההרכב שכבר עבד איתי בזמנו, עם רן יורגנסון, אור בהיר, דודי ברקת ואדם שפלן. אני זוכר את הימים שדניאל כבר היה מספר על המקום החדש שהולך להפתח והיו שיחות על שם מתאים. אני לא זוכר את הרגע בו קרה המעבר, אבל גם בלבונטין 7 תמיד קיבלתי יחס של בן בית. גם שם הופעתי עשרות פעמים. דרך לבונטין אני גדלתי כפרפורמר, הופעתי הרבה הופעות אקוסטיות סולו מול קהל אוהב ואהוב, הגעתי למקום כמו שאדם נכנס לסלון של חברים, מרגיש שייך ורצוי. בלבונטין גם הופעתי עשרות פעמים עם אטליז, מההימים הראשונים של המקום ועד ימי האחרונים בלהקה. בימים אלו אני עדיין מגיע ללבונטין על בסיס קבוע. פחות כאמן מופיע לאחרונה (אם כי זה רק עניין של תקופות וגם זה יחזור), אבל גם סתם לקומה העליונה לשתות עם חברים. כמעט כל שבוע אני צץ שם לפחות פעם אחת. לבונטין 7 הוא בית ואני חב לו הרבה ומאחל לדניאל ולכל עובדי המקום שרק ימשיך ככה ויגדל ויצליח!".

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופעים

וידיאו

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close