מופע חד פעמי של להקת הקראוטרוק NEKTAR במועדון רדינג 3, מוצ"ש 10.10.2015. מלווה, מתעד ומדווח – אדר אבישר במיוחד עבור הבלוג של יובל אראל. צילומים – לאה אבישר.
פרולוג – את אדר אבישר היכרתי עוד כשהיה ילד פלא מוסיקלי בשנות השבעים, כאשר הקים את הרכב הרוק המתקדם "חלום קוסמי" יחד עם מוזיקאים כברי סחרוף, יוסי מר חיים, דני ווב וגיל לדין ובהמשך ניגן והתארח בהופעותיהם של מיטב מוזיקאי הרוק והפרוגרסיב שהגיעו לישראל במאה שעברה, כיום, איש משפחה, בעל שורת תפקידים בתחום העיתונאות, הדוברות ותקשורת הציבורית, אדר אינו מזניח את אהבתו למוזיקה איכותית, אמש הוא נכח במופע החד פעמי ואני שמח לארח אותו ואת רשמיו כאן בבלוג, רשות הדיבור לאדר אבישר.
אקדים ואעלה כאן כמה הגיגים שכתבתי לרשת פייסבוק אודות הנסיבות בהגעת ההרכב "נקטר" לישראל, התייחסות המדינה כממסד למוזיקאים אורחים, במיוחד בימים אלו בהם כל גאוני משרד החוץ, יועצי התקשורת למיניהם והספינולוגים מחפשים פתרונות לבעיות ההסברה והתדמית של ישראל, הדברים שאני עומד להעלות כרגע על הכתב מקוממים ומעוררי תהיות !
בשולי ביקור להקת הרוק הבריטית "נקטר" בארץ יצא לי לשוחח עם המפיק הישראלי, דוד בוכריס, שהשקיע מהונו וממרצו להביא את הלהקה ארצה. אין לי עניין להיכנס לשיקולים המסחריים של הבאת להקות מופת כ"נקטר" לארץ, אך אני מקווה שקובעי המדיניות כן יתייחסו לטענות התמוהות שהעלה הבחור כלפי רשויות משרד הפנים הגובות סכומי עתק עבור רישיונות עבודה למוסיקאים המופיעים כאן לילה אחד.
בוכריס סיפר לתדהמתי (ואני מודה שלא בדקתי את הדברים) שמאגרה של כמה מאות שקלים בודדים קפץ התשלום עבור אשרת עבודה למוסיקאי זר ל – 1200 ש"ח…. ז"א להקת רוק רגילה המונה חמישה חברים פלוס אנשי קול ומנהלי במה מגיעה לתשלום כבד מאד שהופכת את כל עניין הבאת מוסיקאים זרים לארץ לבלתי כדאית מבחינה כלכלית.
יתירה מזו – בשיחה עם אנשי הלהקה הם סיפרו על בידוקים בטחונים מטורפים בנמל התעופה באנגליה ועל יחס "קשוח" של אנשי הביטחון הישראליים, "האם זה בגלל שבמוסיקה שאני כותב קיימים מסרים פוליטיים ?", שאל אחד מאנשי הצוות הבריטיים המשתתף בלהקה נפרדת עם הבאסיסט של נקטר.
הלו חברים תתעוררו, בימים בהם רוג'ר ווטרס שולח מכתבים קשים לכל אומן שרק מודיע שבכוונתו להגיע לארץ, ובימים של חרמות תרבותיות ותנועות כ- B.D.S שעושה נזקים אדירים בכל הקשור לתדמית המדינה ותוקפת אמנים ואנשי רוח זרים המתכוונים לבקר בה, המגמה חייבת להיות להקל עליהם את ההגעה.
מדוע להערים קשיים כלכליים על מפיק שמנסה להעשיר את הציבור בישראל בהופעה מוסיקלית משובחת ? כשחברי להקה שכזו יכולים להפוך בין לילה לשגרירים מעולים בשרות ההסברה הישראלית ? גם כך אנו חיים כאן בגטו תרבותי ואם חברי נקטר לא ביטלו את הגעתם למרות המצב הבטחוני הלא פשוט שבו אנו חיים כרגע, יש לעודד, לשבח ולהקל עליהם ועל המפיק עד כמה שאפשר…..
מר בוכריס הציע לקהל הישראלי משהו שרק יכולנו לחלום עליו – הופעה של כוכבים ענקיים, מוסיקאים משכמם ומעלה שבעבר יכולנו לשזוף את ענינו ואת אוזנינו רק בהאמרסמית בלונדון…. נקטר הם לא האבנים המתגלגלות, הם גם לא פינק פלויד או סגול כהה, ולכן הרווחים יהיו בהתאם, אך מצד שני, יש קהל בארץ הצמא למוסיקה איכותית ועל כך יעידו ההופעות האחרונות של הרכבים כרנסנס, גלן היוז, סטיב האקט, יאן אנדרסון וכמובן ג'ו בונמאסה שהצליח לפוצץ את היכל התרבות.
האמת ? חשתי היום מבוכה לא קטנה כשהקשבתי לחברי הלהקה מספרים על הבידוק הביטחוני המוגזם שעברו. חשתי כעס כששמעתי על מחירי האגרות שנדרש בוכריס לשלם, במיוחד לאור העובדה שכיועץ תקשורת של נשיא מדינה ומספר לא מבוטל של שרים וכמה משנים לראש ממשלה אני יודע במדויק מה התקציבים המוצאים על הסברה ויחסי ציבור של המדינה כלפי חוץ…. האם מישהו ערך חשבון פשוט כמה שווה אומן או כוכב רוק שאומר בראיון או בהופעה – "חזרנו כרגע ממסע הופעות בישראל וגילינו שם קהל מדהים וארץ נהדרת, תל אביב היא עיר נהדרת".
ג'ון לורד, ממקימי "סגול כהה" לא הפסיק לשבח בראיונות אתו את הארץ, את האנשים בה ואת מערכת הבריאות, לא עלינו, שהעניקה לו טיפול מסור בימיו האחרונים לפני שנפטר. אלווין לי שלח לי גזרי עיתונים שבהם סיפר בראיונות אתו על נפלאות הקהל הישראלי ואפילו אריק קלפטון הגדול הזכיר את תל אביב וירושלים כיעד מועדף למסעות הופעות….
חברים במשרד הפנים תתעוררו – זה לא קל להביא לכאן אמנים, לא רק בגלל המצב הביטחוני והפוליטי. לא רק בגלל רוג'ר ווטרס… זה עניין של להטיס לכאן ציוד, זה עניין שבניגוד לשינוע יבשתי כאן הכל נעשה דרך האוויר, אז גם להטיל אגרה על כל מוסיקאי לרישיון עבודה ? נו באמת… ישראל צריכה לחבק כל אומן שמגיע לכאן. כל אומן שמתגבר על הלחצים הפוליטיים ועל החששות הכבדים מפני המצב הביטחוני… והאמינו לי זה לא קל להם – הם ניזונים מהתקשורת וכל שריפת צמיג או דקירה נראית בחו"ל באופן מוגזם כאילו שתל אביב עולה בלהבות. אז כדאי באמת לשבח את המעטים שלא חוששים ומעריכים את העובדה שמעריכים אותם.
המופע – להקת נקטר – מועדון רידינג
אתחיל ברשותכם מהסוף – כשמרכיבים ערב מנגנים מעולים ווירטואוזיים השולטים באופן מושלם בכלי הנגינה שלהם, חומר מוסיקלי מרגש ומרתק, הרכב חלוצי שקם לפני 40 שנה ומנגן באופן מושלם עם סאונד משובח שכמותו לא זכור לי, התוצאה לא יכולה להיות מאכזבת.
למען האמת, להקת נקטר הבריטית הגישה אתמול את אחת ההופעות הטובות ביותר שנצפו בשנים האחרונות, וזאת, חרף העובדה שהמצב הביטחוני לא היטיב עם כמות המעריצים וחובבי המוסיקה שטרחו להגיע אמש למועדון רידינג בנמל תל אביב.
אני מודה, אני די משוחד. נכחתי בשנות ה -70 בשתי הופעות של הלהקה (שנוסדה בשנת 1969 בהמבורג על ידי מוסיקאים בריטיים שבחרו למצוא את עתידם בגרמניה) וכבר אז היוותה המוסיקה שלהם השראה והשפעה על המוסיקה שכתבתי ללהקתי חלום קוסמי (שבה נטלו בין השאר המוסיקאים ברי סחרוף, גיל לדין ויוסי מר-חיים.
נהפכתי לעוד יותר משוחד כשהתבקשתי שלשום לראיין את חברי הלהקה בחיי באולפני 106FM שהגישו מבחר מיצירותיהם באופן אקוסטי בין הראיונות. לאנשי הלהקה בניהם המייסדים רוי אולברייטון ורון האודן יש את הגינונים המאפיינים את הגינונים של חברי הלהקות הקלאסיות של הרוק הבריטי – ג'נטלמנים אמתיים, מפרגנים, צנועים וחברותיים ברמות בלתי נתפסות.
על הבמה של מועדון רידינג לימדו אותנו חברי ההרכב של נקטר כי אין תחליף למוסיקאים וירטואוזיים היודעים להגיש ולעדכן גם קטעים שנכתבו והוקלטו לפני 40 שנה, ובזאת, בדיוק העוצמה שלהם.
נקטר תמיד כתבו "אלבומי קונצפציה" : "מסע למרכז העין", "מיחזור" ועוד שלל אלבומים שהכילו יצירות ארוכות בעלי קצבים משתנים וסגנונות מוסיקליים שנעו מרוק פסיכודאלי, פרוג-רוק, ועד לג'אז ולרוק כבד. כל זאת מבלי לאבד את המסגרות ההרמוניות, את העטיפה המלטפת בסגנון שמזכיר לא פעם הרכבים כפינק פלויד או ג'נסיס(כשלא תמיד בטוח מי השפיע על מי).
מפתיע עד כמה לאולברייטון שמר על החיוניות שלו, על ביצועי נגינת הגיטרה המרהיבים ועל הקול הייחודי שלו למרות גילו המתקדם (יחסית) והעובדה שכמעט נפטר על שולחן הניתוחים כשרק ברגע האחרון הוטס כבד להשתלה מסקוטלנד. אולברטיין נשמע ייחודי מאי פעם כשנגינת הגיטרה שלו מזכירה לא במעט ענקים כדייויד גילמור.
אך את הפתעת הקונצרט הוו דווקא שני "התינוקות" של נקטר, הקלידן Klaus Henatsch הנמנה על חברי הלהקה מזה 7 שנים והבסיסט הצעיר המוכשר טוס פריי שהגיש תצוגה מרשימה ביותר בכל הקשור לשליטה על כלי הנגינה שלו.
לגבי מר הנטש, אני יכל להעיד ללא היסוס שמדובר באחד מנגני הקלידים המבריקים, המרשימים והייחודיים שנראו בארץ הקודש מאז ביקורם של ג'ון לורד מסגול כהה או להבדיל, ג'ימי סמית. הגרמני הסימפטי הזה פשוט מלהטט בסוללת הקלידים אך יחד עם זאת הוא ידע לתת "שטיחים" ו"מרבדים" מוסיקליים בזמן שאולברייטון ביצע את סולו הגיטרה שלו. כאמור, למרות היות כל אחד מחברי הלהקה וירטואוז בזכות עצמו המוסיקה שלהם נשמעה קוהרנטית מאד ומלוכדת.
אולברייטון וחברי הלהקה השכילו "לחתוך" את יצירותיהם ולשלב בין החתיכות בהתאם לאווירה המוסיקלית שלהם. הלהקה פתחה עם קטע הנושא של היצירה TAB IN THE OCEAN, ומיד עברה ליצירה ד"ר קול ומשם גלשה ללא מהמורות אל KING OF THE DEEP. להפתעתי, מרבית האנשים בקהל (וכאמור לא היו כאלה) ידעו את מילות הקטעים עובדה שאפילו עוררה עניין אצל חברי הלהקה.
הדברים ממש קיבלו גובה בביצוע מדויק ועדכני של היצירה הכי חשובה (והכי אהובה על אולברייטון) "מיחזור". מדובר ביצירה נבואית שניבאה את חזון המחוזר הרבה לפני שהציבו בחצרות שלנו פחי זבל כתומים או סגולים ומבחינה מוסיקלית מודבר על שילוב מטורף של מוסיקת רוק ג'אז ופרוג שהחיבור בניהם יוצר משהו שניתן להגדירו רק כ"מוסיקת נקטר".
באופן אישי, נמסתי כשהלהקה ביצעה את "חלום", קטע אווירתי שקט ומעט "בלוזי" המתאפיין לא מעט ביסודות פינק פלוידיים. גם קטעים קלאסיים כ – CAST YOUR FATE ן DESOLATION ALLEY זכו לביצוע מרומם נפש שהשאיר טעם של עוד בפה וזה הגיע בדמותו של הקטע GOOD DAY שחתם את חלק ההדרנים של המופע (מתוך האלבום המיתולוגי NEKATR SOUNDS LIKE THIS שהוקלט בשנות ה 70 בחיי באולפן של המפיק הגרמני הידוע דיטר דירקס.
חייב לאמר משהו במלא הרצינות על המקצועיות של אולברייטון וחברי הלהקה שלו – למרות מיעוט הקהל (וזה אכן הורגש באולם הגדול של רידינג) החברים נתנו את כל כולם בהופעה כאילו שמדובר בהופעה באצטדיון וומבלי. לא קל להגיע למדינה הנמצאת במצב בטחוני כשלנו המושמצת בקרים כלילות בתקשורת הבינלאומית והמוצגת כאזור מלחמה של ממש שאנשים נדקרים בה השקם והערב ברחובות. יותר מכך לא קל לחברי להקה שהופעותיה הקרובות הם סולד אאוט באירופה וחזרה מסיבוב הופעות מוצלח ביפן שבארץ נמכרו כמה עשרות של כרטיסים. נכון הקהל ברידינג אמש עטף את הלהקה בחום והעניק תחושה מאד טובה אך ג'סטות כ"תל אביב האם אתם מרגישים טוב" נראו קצת פתטיות כשמדובר על קהל שבדרך כלל מאכלס חזרות……
ומילה טובה למפיק דוד בוכריס, אני לא מכיר אותו, אבל צריך תעוזה רבה להביא בזמנים שכאלה להקה כנקטר. זו אמנם להקה חשובה לכל מי שגדל בשנות ה – 70 ול"פריקים" מובהקים של מוסיקה מתקדמת, אך הציבור הרחב לא באמת יודע מה הוא מפסיד ברגע שהוא לא בא להופעה שכזו – במיוחד שזו מתקיימת במקביל להופעה של מתסיהו בברכת הסולטן, משחק בין ארצי בכדורגל ופתיחת משחקי הליגה בכדורסל.
איני גורם מחנך, אך על מנת שמפיקים כמו בוכריס יוכלו להמשיך להביא לארצנו פנינים כדוגמת נקטר (ולא חסרים כאלה – להקות ,FAMILY ,STRAWBS COLOSSEUM ועוד התאחדו ונמצאים במסעות הופעות ) על קהל חובבי המוסיקה לבוא, להתעודד ולהתענג, במיוחד כשמחירי הכרטיסים היו 109 ₪…..
וידאו מהמופע, צילום: אדר ולאה אבישר
תודה לאדר אבישר.
ליין אפ: A Tab in the Ocean, Doctor Kool , King of the Deep , Recycle , Cybernetic Consumption Recycle Countdown , Automation Horrorscope , Recycling , Flight to Reality , Unendless Imaginations
Dream Nebula / Desolation Valley / Waves , Now , Time Machine , Cast Your Fate / The Debate / Man in the Moon . הדרן: Good Day .
האלבומים, לראשונה בפורמט דיגיטלי
לזכותו של שר הפנים סילבן שלום שקרא את הדברים יאמר שהוא הבטיח להכנס לעומקם של הדברים. המכתב מפורט שהעביר אלי התחייב השר בעתיד להתערב למען אומנים הנתקלים בבעיה דומה ועל כך מגיע לו ברכות