מרגלית אנקורי, פעם כוכבת ראשית ב"שיער" ו"אל תקרא לי שחור", הספיקה לעמוד על בימות ברודווי מעבר לים, שחקנית, זמרת, יוצרת, הולכת בעקבות תשוקתה להופיע, אוזןבר, 16.04.2013, מופע ושיחה עם הבלוג של יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"סלונה" פורטל להעצמה נשית.
כוכבה של מרגלית אנקורי דרך בשנת 1970, עם קבלת התפקיד הראשי כזמרת "שילה" במחזמר "שיער", בגרסתו העברית, לצדם של צביקה פיק, גבי שושן, תפקיד שזיכה את מרגלית בפרס "כינור דוד" על המשחק במחזמר.
אז, בשנות השבעים, היה מדובר בסנסציה של ממש, ישראל השמרנית, הקרתנית, והנה עולה על הבימות מחזמר פרוע, עם מסר של אהבה חופשית, שלום ואחווה, עירום על הבמה ומה לא, הוביל את הקהל דאז למלא את האולם בקולנוע אואזיס ברמת גן.
מרגלית המשיכה אז בקריירה של שחקנית זמרת במחזמר "אל תקרא לי שחור" ובמהלך ההופעות נטשה הכל ועברה ליבשת מעבר לים, היישר לבימות ברודווי, קודם לכן הספיקה ליטול חלק באחד מסרטי הקאלט הישראליים "מציצים", שתיעד בין היתר את תעלוליה של חבורת הבוהמיינים הצעירים שחיפשו את ההרפתקאות של סקס, סמים ורוקנ'רול בקיוסק של יחיא או בדשא אצל אביגדור…
את מרגלית ראיתי לראשונה כנער על הבמה במסגרת מועדון הרוק של שאול גרוסברג בבית לסין הישן, כאשר הופיעה עם הרכב להקת גן עדן מנתניה בביצוע גרסאות לשיריה של ג'אניס ג'ופלין, הקשר שנוצר עם מני בגר מהלהקה קרם עור וגידים כאשר ביקשה כמה שנים מאוחר יותר להפיק אלבום ראשון עם שירים פרי עטה, בגר נטל את תפקיד המפיק המוסיקלי.עם השנים שחלפו ואילוציה החיים התרחקה מרגלית אנקורי מהבמה, את התשוקה לשוב וליצור, לכתוב, להלחין ולשיר כיוונה בעת האחרונה לכדי אלבום שני בשם "יוצאת מהבונקר", אלבום עצמאי בהפקתו לחלוטין, משוחרר מכבלי חברות הפקה ותקליטים, למרגלית יש לב מלא על חברים שהיו ונטשו, על קשרים שנקשרו או יותר נכון על קשרים שנעלמו בדרך ליצירה וההכרה הפומבית בה כאמנית הממשיכה ליצור ולבצע.
אני פגשתי במרגלית בשנית לפני כחמש שנים עת שבה באחד המופעים שהתקיימו במסגרת חידוש ימיו של מועדון הרוק הישראלי במחווה לפסטיבל וודסטוק, אז הפליאה שוב בשירתה עם שיריה של ג'אניס ג'ופלין.
בין לבין נגעה מרגלית אנקורי ועסקה במופעים שונים, הפקות משותפות פה ושם, בארץ ומעבר לים, אולם, תשוקתה הגדולה של מרגלית היא לשוב ולעמוד מול קהל על במה במועדוני רוק, מצחינים מריח אלכוהול ועשן סיגריות, לבצע, לשיר, לחוש את הקהל, את הפידבק וההכרה, התשוקה הזו הובילה אותה עם קצת עזרה מידידים, כפי שאומר השיר, לעמוד אמש על במת מועדון אוזןבר, במופע בפני קהל אינטימי, שכלל הרבה חברים מאותם ימים שהגיעו לפרגן, להאזין ולחבק באהבה והערצה על התשוקה וההתמדה בדרך.
במופע בצעה מרגלית, שלוותה בהרכב מוסיקלי שכלל את אילן סבח בגיטרה חשמלית, אורי מנור בגיטרת בס ויובל גסר על התופים, שורה ארוכה של שירים שנפתחו בלהיט מהמחזמר שיער "תנו לשמש יד", המשיכה בביצוע של שירים מאלבומה הראשון ואלבומה החדש ואף כמה ביצועי מחווה לשירים המוכרים של ג'אניס ג'ופלין, את האלתור של הערב גנב דני בן ישראל (חנטריש 3 ורבע, סולן להקת פיקוד צפון), שנכח בקהל ועלה לביצוע משותף לשיר "כשהיינו ילדים" העממי המוכר בביצועו של זוהר ארגוב.
לאורך המופע ניכר מאוד על מרגלית אנקורי כי היא כולה תשוקה עזה לחזור ולהופיע, ויש לה מה לתת, בהאזנה מאוחרת יותר לאלבומה האחרון "יוצאת מהבונקר", שהופק בידי משה דעבול, נחשפה באוזני מרגלית אנקורי לא רק כזמרת אלא כיוצרת, כותבת ומלחינה שיש לה אמירה, אמירה שאסור להתעלם ממנה.
בשיחה\ראיון שניהלתי (וידיאו מצורף למטה) לאחר המופע עם מרגלית בחדר האומנים במועדון, בלי להזכיר את שרגא הרפז, ומבלי לדבר על מונה זילברשטיין, שפכה את ליבה על חוסר הפרגון ועניין השמור לי ושמור לך הקיים בעולם הבידור המוסיקלי, עולם שהיא התנתקה ממנו במהלך שהותה שנים קודם לכן מעבר לים, אבל לדבריה כעת היא כולה מוכוונת מטרה, לחזור כאמור ולהופיע אט אט, במקומות קטנים, להמשיך ולהעניק לקהל את שירתה.
אז אומר כי ראוי לקחת את מרגלית של פעם, היצרית, הנועזת, פורצת המוסכמות וגבולות, לתבל אותה עם השירים מהעת האחרונה, שירים שנכתבו והולחנו בידיה, לעצור, להאזין, לעקוב אחר הופעות עתידיות ( אני מהמר על מופע צפוי במועדון שבלול האינטימי בנמל תל אביב…) ולאצור שעה ויותר של אלכוהול, עשן סיגריות וקולה הצרוד קמעה (אך עדיין במיטבו במקומות הנכונים) לכדי קוקטייל לשל רוקנ'רול.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151525306599654.1073741859.721654653&type=3
וידיאו | מופע | ראיון
שיער, המחזמר בעברית, 1970.
פליליסט מהאלבום מוכרחים לזוז 1983
הופעה מצוינת היתה אתמול….