הציפור רק עכשיו פרשה כנפיים
על המופע של לירון בן שמעון בפאפאיתו בר, אורח – לירון עמרם. חמישי, 27.10.16. שיר "ארנבת" אלוני מביאה את הרשמים, המראות והקולות.
פרולוג הבלוג – את לירון בן שמעון פגשתי לראשונה באחד מימי החורף בשנת 2013, רצתי ממועדון למועדון בין טיפות הגשם כדי להספיק ולשמוע אותה, מאז היא הספיקה להשיק אלבום בכורה ואנחנו נפגשנו בין לבין כשאני קופץ לרשת גימל בקריה שם לירון מגישה ומפיקה תכניות מוסיקה בעברית. את החיבור שלה עם לירון עמרם מעבר לשם המשותף ידעתי שצריך לתעד, שיר יצאה למשימה שהוכתרה בהצלחה רבה.
על לירון בן שמעון, לפני המופע, לא שמעתי. הבנתי מקריאה פה ושם שהיא הופיעה גם עם אהובה עוזרי, למשל בשיר "בית" שבוצע כאן בהופעה וקאבר מעולה לשירה של עוזרי- "אמי אמי", אז באתי פחות או יותר עם אזניים פתוחות.
את המופע פתחה שחף ונטורה, עם מופע אקוסטי של משהו כמו שלושה שירים, מלווה בגיטריסט, נעימה מאוד, אבל עברה לי מאוד מהר, גם עוד מישהו אמר שזה היה קצת קצר מדי ורצינו לשמוע עוד. טוב בשבילה.
כשעלתה הלהקה של לירון בן שמעון לבמה ואז גם היא, משום מה הרגשתי בהתחלה כאילו זה מופע חימום נוסף לקראת המופע ושאחר כך עולים לירון בן שמעון ולירון עמרם. לא יודעת למה היה לי הרושם מהפרסום של ההופעה שהמופע הוא משותף של לירון ולירון (אולי רק כי נהייתי עסוקה בטירוף בזמן האחרון וקראתי את הדברים ברפרוף בדרך)… אבל ככל שהשירים עברו הבנתי שהמופע הוא של לירון בן שמעון ולירון עמרם רק מתארח לשיר או שניים.
מה שבעיקר ניתן לי את התחושה הזו, זו הצניעות והמתיקות של לירון, שלמרות שזהו אלבומה השני שיוצא כעת ("כל החלומות שבעולם"), עלתה לבמה כאילו שהיא מתארחת במופע של עצמה, משדרת קצת ביישנות והמון תמימות ורעננות של זמרת בתחילת הדרך. עם זאת ככל שהמופע התקדם נוכחתי לשמוע ולראות עד כמה קולה ערב, שירה מלודית מאוד, נקייה ומדויקת להפליא, לפעמים מוסיפה תפקיד נוסף של גיטרה מעבר לגיטרה המעולה של מאור ויזל שהצליח גם להיות וירטואוזי וגם לא לתפוס תשומת לב מלירון עצמה.
הגישה והלוק שלה העבירו מישהי שהיא מצד אחד נערת רוק, מגפונים ובגדים שחורים צמודים עם שרשרת ייחודית, מצד שני המתיקות, החיוכים, הקול הענוג, ההמתנה עם שתיית הצ'ייסרים רק אחרי השיר החדש כדי לא להתבלבל… מצד אחד קאבר לשירה הנועז של לילה פייגין "גבר שר באמבטיה" (ביצוע פ'אנקי מצוין), מצד שני הטעמים המזרחיים שגורמים לה להרגיש כמו השכנה מהדלת ממול. מאוד אותנטית ובגלל זה מרגשת את הקהל שככל הנראה עוקב אחרי הופעותיה ממקום למקום (כולל מעריץ שאמר לה בין השירים כמה שבלי השירים שלה אין לו חיים)…
חברי הלהקה ניגנו להפליא, מהודקים, משלבים בין גרובים של פ'אנק ורוק לליינים מזרחיים בוירטואוזיות מרשימה ובהחלט יש מקום לציין גם את הבסיסט אסף סומך והמתופף שלומי אורון, שהיו ממש מעולים אבל הדבר שהכי מעולה זו הדרך שלהם לנגן בלי להיות חזקים מדי והם נתנו הרבה מקום לשירה של לירון לבלוט. גם לירון עמרם, שעלה להתארח, ציין עד כמה כיף להופיע עם חבר'ה שנשמעים כל כך מקצועיים.
החומר של לירון בן שמעון הוא קלאסי להשמעות ברדיו, מאוד מיינסטרים, לרגעים הרגשתי מזה איכויות של פוליקר אבל באישה. נערת רוק מזרחית עם גיטרה חשמלית. בהחלט קונספט מרענן (וכמובן עם הכבוד למרגול שהייתה הרוקרית המזרחית הראשונה). אולי יש משהו במרגול שיכול להוציא מלירון עוד משהו, עוד איזו נועזות ושובבות שיכולים להועיל לה, המתיקות תמיד תהיה לה אבל יש מקום לתת לנערת הרוק לצאת עוד קצת החוצה.
לירון עמרם אולי קצת עזר בדואט שלהם, להוציא ממנה את נערת הרוק הזו, אבל הנוכחות הבימתית שלו והכריזמה שלו תפסו את הבמה לחלוטין, הייתה לי תחושה שבן שמעון קצת מחפשת את מקומה מולו, ועדיין זה היה ביצוע מצוין של הדואט ביניהם, אנרגטי מאוד. וכמובן היה נחמד לשמוע את להיטו של עמרם, שכעת עובד על חומרים חדשים.
לסיכום, לא מן הנמנע שלירון בן שמעון יום אחד תהיה היהודית רביץ שממלאת את קיסריה, אם רק תעז קצת יותר ותרשה לעצמה לזרוח.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות, צילום – שיר "ארנבת" אלוני
וידאו, צילום – שיר "ארנבת" אלוני