כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות
כולל וידאו

אתיופיה בתדר עם תמרדה

המוזיקאית תמר רדה – RamaRadah חוגגת את אלבומה החדש בשפה האמהרית במסגרת פסטיבל 20 שנה לבלוג "עונג שבת" בתדר, היינו שם.

בתחילת החודש השיקה המוזיקאית והיוצרת תמר רדה את אלבומה החדש , השלישי במספר והראשון בעצם בשפה האמהרית, שורשיה מהמולדת שבאפריקה –  ERTEVÉ.

השם  ERTEVÉ הוא השם שניתן לתמר רדה בלידתה ומשמעותו בשפה העברית כפי שמספרת לי תמר – ספוגים מאושר ועושר, הכל לח מכל טוב.

כאמור באלבום החדש חוזרת תמר למחוזות ילדות ולשורשים ועושה זאת במלא הכח. שירים קצביים עם מעטפת מוזיקלית המביאה את הניחוחות של אפריקה כפי שהיא חקוקה אצל תמר. המון קצב ושמחה.

תמרדה בתדר. צילום סלולארי - יובל אראל
תמרדה בתדר. צילום סלולארי – יובל אראל

את יציאת האלבום חגגה תמרדה במופע שהתקיים לפני מספר ימים בכולי עלמא בתל אביב. אמש היא חגגה זאת שוב במופע המרכזי שהתקיים בחצר התדר בבית רומנו במסגרת פסטיבל הופעות שציין יטובל 20 שנה לבלוג "עונג שבת" של גיאחה בו נטלו חלק מיטב אמני האינדי של היום.

 

אודה ולא אבוש כי כלל לא תכננתי להגיע לפסטיבל, תחזית מזג האוויר היבשה ומלאת חולות המדבר פיתתה אותי להישאר צמוד למזגן אולם אורחים שהגיעו מעבר לים היו הגורם שהוציא אותנו החוצה לשבת ברומנו ולהתענג על ההצלחות ההיסטריות של אייל שני ברקיחת מנות שף מירקות בסיסיים. את המופע של תמר לקחנו במקום מנת הקינוח כאשר עזבנו את המרפסת המשקיפה מעל היישר למרחק אפס מהבמה שניצבה במרכז החצר, הייתה זו שעה של קצב, שמחה ושירה שהגישה תמר רדה אשר לוותה בהרכב שכלל את עדן בראל בגיטרה חשמלית, אייל חי בסקסופון, אלעד אסרף בבס ורון אבידן על התופים.

לאורך כל המופע הקהל שמילא את הרחבה המרכזית של בית רומנו רקד במלא המרץ עם המקצבים שהביאו את הביט האתיופי ללב תל אביב.

אישית אני חושב שהחזרה לשורשים של תמר רדה רק עשה לה טוב והציב אותה במקום בו הנשמה והלב עם הכשרון המבורך חוגגים את עצמם במקום הנכון, תודה על מופע שלקח אותנו לאתיופיה האמיתית.

מכיוון שבאתי עם אורחים ולא "לעבוד" הרי שכל התיעוד באמצעות הסמאטרפון, אבל מה זה חשוב, העיקר הקצב והצלילים.

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא