כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנה

מתי כספי יוצא כנגד רכילויות

בפוסט נוקב בעמוד הפייסבוק יוצא מתי כספי כנגד גיבובי רכילויות אודותיו, רגע לפני סבב הופעות ברחבי הארץ.

הזמר והיוצר החשוב מתי כספי, אשר שהה במהלך השנתיים האחרונות מעבר לים באיטליה ובצרפת, עובדה שלא מנעה ממנו לשחרר שירים חדשים, ביניהם – "מרחב חדש", שיתוף פעולה עם זמר אפריקאי בשיר "HalloBongiMatti", אמור בימים הקרובים לחזור לישראל ולצאת לסבב הופעות ברחבי הארץ, בין ההופעות המתוכננות גם אירוח של מתי בנשף הרוק השנתי של אביב גפן.

אמש פרסם מתי כספי פוסט נוקב בעמודו הרשמי בפייסבוק בו הביע את עמדתו כלפי רכילויות כאלו ואחרות אודותיו, כך הוא כתב – "שלום לכולם, הדברים הבאים לא מופנים לקהל הנפלא שלי אלא לכל החטטנים המתוסכלים שמשום מה חושבים שיש להם ״בעלות״ על חיי הפרטיים.

לאחרונה אני נתקל בתגובות מגמתיות וחטטניות בנוגע לבחירה שאני רשאי לעשות בגילי ובעצם בכל גיל, בנוגע למקום מגוריי. אני רוצה להבהיר אחת ולתמיד שזה לא מעניינו של אף אחד היכן אני בוחר לגור.

לכל החטטנים: אני נולדתי והתחנכתי בישראל. שירתתי בצבא והתחלתי את דרכי כמוזיקאי ישראלי מתוך בחירה לעסוק בתחום ולתרום את חלקי הצנוע. אני סבור שתרמתי למדינת ישראל לפחות בפן התרבותי, לא פחות מהרבה אמנים בני דורי. רוב חיי חייתי במדינת ישראל, עבדתי ושילמתי מיסים כמו כל אזרח ישראלי. כקונסול תרבות אמיתי, אני חושב שבמהלך חיי, ייצגתי את ישראל בכל מקום בעולם בכבוד הראוי. לדאבוני גם אני בחרתי במועמדים רבים להנהיג את המדינה מתוך תקווה למנהיגות ישרה ונקייה ולטוב יותר, אבל גם זה לא קרה וכמו כל אזרח ותיק או לא, זו לא רק זכותי אלא זו גם חובתי להצביע על הדברים שמפריעים לי כפי שאני יודע לפרגן, לתמוך ולתרום ללא תמורה כפי שעשיתי כל חיי בסתר ובשקט.

מעולם לא ידעתי שיש חוק שקובע שעצם היותי מוזיקאי ידוע מונע ממני להביע את דעתי. אם ברשות המיסים היה סעיף בחוק שאומר שאמנים ישראלים לא רשאים להביע את דעותיהם על התנהלות המדינה או שאסור להם לבחור כי הם לא משלמים מיסים, או אם המדינה היתה מחוקקת חוק שאמנים ישראלים חייבים לגור בישראל אחרת הם מאבדים את אזרחותם ואת הזכות להישאר אמנים ישראלים, עוד אפשר היה להבין. אבל כל עוד לא חוקקו חוק כזה וכל עוד אין סעיף בחוק של רשות המיסים, אני לא מבין למה חטטנים זולים חושבים שלהם יש זכות לדחוף את אפם בחיי ובבחירות שאני עושה. זה שיש לנו הישראלים, צד חטטני מכוער, זה לא אומר שאנחנו צריכים להתגאות ולהתרברב בו. ולכן, אני מבקש מכל החטטנים שניזונים משקרים ומרכילות זולה של עיתונאים קטנים, אנא מכם תתעסקו בחייכם *ואני* ורק אני אתעסק בחיי. מה אני אוכל, איך אני מתלבש ואיפה אני חי לא משנה כהוא זה את צלילי המוזיקה שכתבתי. אותי לא מעניין מי מחליט לקום ולהעתיק את מגוריו למקום אחר, בגיל כזה או אחר ומה הסיבות לכך, כי אני מכבד את פרטיותו ואת בחירתו של כל אחד ואחד. כנ״ל אני מבקש מכל החטטנים המתוסכלים שחושבים שכדי למנוע שהמוזיקה שלי תישמע פחות ״מזוייפת״, עליי להתגורר בישראל, שיניחו לי. תרכלו כמה שבא לכם, זה בסדר כל עוד זה לא נעשה בעמוד הרשמי שלי, אבל החל מהיום מי שייכנס כדי לחטט בחיי הפרטיים בפלטפורמה הזו (ובאחרות) שלא יופתע אם צוות ניהול העמוד יחליט לחסום אותו/ אותה.

זכרו: אני מזוהה עם מוזיקה. מותר לא לאהוב את המוזיקה שאני יוצר, להעביר עליה ביקורת בשפה מכובדת ואפילו לא להאזין לה. אבל אין מקום לחטטנות בחיי הפרטיים ולדברי נאצה.

אני ישראלי שחי כל חייו במדינת ישראל. אכן, יש לי טענות כלפי המדינה שלי כפי שהיו לי טענות כלפיי הוריי. אבל יש בי גם אהבה עצומה כלפי המדינה כפי שהיתה לי אל הוריי. האהבה שלי לישראל לא יותר חזקה מאשר האהבה שלי להוריי, ואם היו לי לא מעט טענות כלפיהם סביר להניח שיהיו לי גם כלפי ישראל. כפי שכועסים ומעבירים ביקורת על הורים, אך עמוק בפנים אוהבים אותם אהבת נפש, כך אני חש כלפי ישראל מדינתי.

אני מקווה שדבריי יתקבלו בהבנה.

שלכם,

מתי"

לפני יומיים פרסם מתי את לוח ההופעות המתוכננות שלו ברחבי הארץ

 

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא