תל אביב פותחת שבוע חדש במשולש המוסיקה של שכונת המייסדים, הבלוג בחר בשכונת "חרת' אל טנק"…תמונות, צלילים ודיווח מחפלה היפסטרו תימנית במרתף של הרדיו (Epgb) – עם יובל אראל (הערת אזהרה – יש כאן גם חפירות בלי את!).
(חפירת פתיחה)בסוף השבוע האחרון ערכתי ביקור נימוסין בקבוצת אתרים המבקשים לשמר את המורשת המוסיקלית של יהודי תימן, שירים, פיוטים, יצירות בנות מאות בשנים מעוטרות בלחנים עממיים, חלקן מלווה בנקישות על פחי זיתים, חשבתי ביני לבין עצמי, מהו סודם של שירים אלו שחלק גדול מהם פרץ את מחסום המורשת והמסורת, פרץ את מחסום העדתיות וגלש אל המיינסטרים של ישראל? חשבתי על הימים שצלילים אלו נדחקו קצת לאחור מפני צלילי מזרח אחרים מהמגרב ועד קושטא, נזכרתי בתהילת עולם שזיכתה אותם עפרה חזה המנוחה בעיבודי הדאנס והכנתי את עצמי לערב ה"חפלה" שתכננו לירון עמרם והאחיות חיים לערב יום ראשון במרתף של רדיו אי.פי.ג'י.בי.
אז כן, יום ראשון זה יום חמישי החדש, או יותר נכון ערב, ליל יום ראשון, בעוד שבמועדוני ההופעות הגדולים נחשב ערב זה לאחד החלשים מבחינת הקהל, לעומתם, בזירה המתפרשת על אחוזת בית, השכונה הראשונה של תל אביב, בועטים הפאבים הקטנים והחמים את התופעה הזו ומזה זמן רב הפך הערב הראשון של השבוע לערב הדי קובע…
(חפירה שניה)דגימה של ליל אמש היא הראיה לכך – האחים רמירז מפציעים ברוטשילד12, מודיעים לקהל שלהם להקדים הגעתם כי יהיה צפוף, צפוף מאוד, אני עובר על רשימות המאשרים אטנדינג להופעה ומציין לעצמי כי אין ספק שמדובר באחד האיוונטים הנחשבים של השבוע, ברחוב המקביל, באברקסס, מתכוננת אלה דורון אקא EllaVsMountain למופע לילי משירי אלבומה, סוג של מופע אחרון לפני נסיעה, מעט דרומה משם עופר פריאון חוגג השקת אלבום אי.פי חדש במרתף של לבונטין7, בגבול יפו חוגגים מאות יחד עם ברי סחרוף ורע מוכיח עשרים שנה לסימנים של חולשה, אני מכוון עצמי היישר לאנדר דוג של הערב – לחגיגה של מלך הקסטות (זוכרים, הפלסטיק הזה שממחזרים עם עיפרון) שתוביל בהמשך לחפלה היפסטרו תימנית עם לירון עמרם המכונה בפי אוהדיו ומעריצותיו פרינס הישראלי והאחיות חיים המגיעות היישר מהדרום הרחוק לליבה של האינדי שמינדי התל אביבי.
את לירון וצליליו אני מלווה מזה זמן, מאז נעשתה לי הכרה לצליליו על ידי הרוסי הכי תימני כאן בסצנה יבגני צ'רטקוב מי שדואג על בסיס יומי להחדיר את צלילי המזרח לסצנה העצמאית הצעירה בתל אביב, כתבתי בזמנו על לירון כך – "..הנסיך התורן, לירון עמרם, עם הרכב מצומצם של מחשב אפל, מתופף, גיטרת בס ודרבוקאית צעירה הוא פותח בסדרת שירים – לדודי מלכה, פרפר של זוהר ארגוב ועוד, לירון לא מסלסל, הוא לוקח את המזרחיות לכיוון אחר לגמרי, הופך אותה לאוונגרד מה, משחיל אפקטים של אלקטרו דאב, אלקטרו סול, מחדש, מרענן, אך יחד עם זאת משאיר את "השמייח" באווירה..."
לירון למי שטרם הכיר או שמע הוא דור המשך לאחד מהמסלסלים והפייטנים המשמרים את המוסיקה האתנית המקורית של יהדות תימן, אותה מוסיקה לה האזנתי בסוף השבוע – הלו הוא אהרון עמרם, מי שמבצע משירי הפייטנים הגדולים משבזי ועד לוי, כותב ומלחין בעצמו ונחשב כאחד מעמודי התווך של האתניות האורגינלית של תימני עם ישראל.
גם על האחיות חיים היה לי מה לאמר בבלוג – "האחיות חיים שהיוו כאמור את הקצפת של הערב משתתפות כעת בעבודה על אלבום תימני יחד עם תומר יוסף, המגיע אחרי שכבר נטלו חלק בפרויקט "פילהרמונית הרחוב" מיסודו של Ze.Ze בו שותפו נגני רחוב מוכשרים לצד אמני מיינסטרים כאהוד בנאי, ברי סחרוף דני סנדרסון וקרולינה. תומר יוסף אמר על האחיות במהלך השתתפות משותפת ב"פצ'ה קוצ'ה" האחרון כי שמע ולא האמין למשמע אזניו, זה היה כמו קול מן העבר – שלוש אחיות ששרות ביחד ונשמעות כמו יישות אחת."
(חפירת עומק) ונעשה קפיצה אחת קטנה לאחור, לתחילתו של הערב, על הבר במרתף יושבים שניים, לירון ואסף לוי המכונה אייתולה – סוג של ראפר, ממקסס ואחראי על החגיגה (MC), באייתולה נתקלתי במהלך הקיץ כאשר התארח ברדיו תדר באחד מסופי השבוע עם סט של ראפ והיפ הופ יוצא דופן בחריזתו, אייתולה נחשב כאחד ממובילי ההרכב אבירי השולחן העגול. הערב הוא מתכנן להשמיע מיקסטייפ בשם "מלך הקסטות" אותו הכין על בסיס שירי קסטות שיצאו בעיקר בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. עכשיו אתן את הציטוט מפי האייתולה (אסף לוי) בעצמו, מי שמבין את משמעות "הבנת הנקרא" ידע לזהות את המסר החשוב – "מלך הקסטות הוא פרוייקט שהתחיל ברעיון ולבסוף התגלגל למיקסטייפ בן 30 דקות. הז'אנר שבחרתי להתמקד בו הוא מוזיקת הקסטות המזרחית של שנות ה-80, ולפרוייקט הזה הצטיידתי בכמה עשרות מהסוג הנ"ל. רובן הגיעו מהמגירות השחורות של -"חור בשחור", חלק הגיעו מסוונסון וחלק פשוט מצאתי ברחוב. הטייפ של אקאי עבד שעות נוספות, ואני עשיתי את מה שאוהב בהפקה – לדגום, לערוך, ללפלפ, להרכיב מחדש. מאז ומתמיד נמשכתי לקונספט של "איסנשיאלס" במיקסטייפים, יעידו הותיקים שזוכרים את "לויבל סאונד אוף דה מילניום". נקטתי באותה יוזמה גם בז'אנר אחר עם – "אנדר קאבר לאבר מיקס" – מחווה לסוג הרגאיי המועדף עליי. אך בניגוד לפרוייקטים האלו, מלך הקסטות לא מתיימר להציג את הקטעים החשובים\טובים ביותר במוזיקה המזרחית אי-פעם. המטרה מבחינתי הייתה להציג את המעניין ביותר שתפסתי, ומה שעשיתי ממנו. לאחר שהוצאנו באבירים את "גלגלי הפלדה", השתחרר אצלי זמן ורצון לאתגר את עצמי, אז מה יכול להיות טוב יותר מלדגום קסטות של "חאפלה תימנית"?
שנים מסתובב בין החברים דיבור על זה שמזרחית זה הרגאיי\דאנסהול הישראלי, והדבר ניכר בעיקר בקטעים שיצאו פה בשנות ה-80 עד תחילת ה-90. כחובב ראב-א-דאב מושבע, אני בהחלט רואה את הדימיון בין טיונים למוזיקה מזרחית. המקצב, התכנים, ההגשה, הסאונד – דומים. הרידמים/מחרוזות, השימוש באותן מכונות תופים + סינטים + הפקת גטו. אני את התואר שלי עשיתי, כמו שאומרים, ולא אכנס לניתוח פוליטי-סוציולוגי או: מה דחף את זמרי השכונות בישראל של שנות ה-80 להדפיס ולהפיץ קסטות בהיקפים שמזכירים את ג'מייקה ונשמעות בהתאם, למרות שזה מעניין (למי שרוצה לדעת יותר יש מספיק מאמרים על מוזיקת קסטות ברשת). הפידבקים הטובים על המיקסטייפ ,והעניין שהוא מעורר גרמו לי לחשוב ולשתף במילים אלו, לכל מי ששאל אבל בעיקר כדי לתת את הקונטקסט הנכון להאזנה."
(חפירה של הרגעה אחרון)אז עזרתי לקוראים בהבנת הנקרא (יש הדגשות..) ניתן עוד קפיצה בלוח הזמנים, נחזור לישיבה על הבר, כבר עשר ומעלה בערב, הקהל מתחיל להגיח למרתף של הרדיו, לירון כמו פרינס אמיתי מקבל בחיבוקים שורה ארוכה של צעירות, מעריצות, אני לוחש לו באוזן, אתה מבין שזה אייטם, הוא מחייך ואומר – נסיך. אייתולה כבר על הסט, הצלילים שעשו את התחנה המרכזית הישנה למה שהייתה כבר מתעופפים באוויר, ימתיכוני אולד סקול, באחת עשרה הפנתרים, הרכב הליווי של לירון כבר על הבמה הזערורית של הרדיו, השואו מתחיל, לירון עם המקינטוש הנייד והגיטרה הכבדה מתחיל את הסט שלו, הצלילים האלקטרונים המסומפלים בליויי חטיבת הקצב של הפנתרים נותנים את הטון לשירה, הוא מסלסל בדרך אחרת, אכן הוא משלב את הפוזה של הבחור ההוא מ"גשם סגול" לחית והעין של רבי שבזי, המרתף דחוס כבר לעייפה, תאכלעס, זה לא הקהל של החפלות המזרחיות המוכרות, תערובת של הרבה הרבה אנשים צעירים מאוד, כמה כרבולות היפסטריות לצד ילדות טובות, סצנה שונה.
אחרי ארבעים דקות מצטרפות האחיות חיים – תאיר, לירון ותגל, כל הדרך מדרום הארץ, המנטור שלהן בסביבה – תומר יוסף, איש הבלקן ביט בוקס (BBB) ואז מתחילה החפלה האותנטית – לירון נוטש את הגיטרה, אוחז במיקרופון לצד האחיות והם פוצחים בשיר "סאפרת" שכתב והלחין אביו של לירון – אהרון עמרם, לקהל לא היה דרוש יותר מכך כדי להעפיל יותר גבוה בשמחה, גרוב תימני במיטבו.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאיוונט
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151419503929654.499377.721654653&type=1
וידיאו
סאפרת – מהאייפון של יבגני
תגובה אחת