חדשות הסצנהפס קול שבועי

מה קורה בסצנה?

מרדף, צייד, דייג, חפירה וחשיפה לחומרים חדשים ברשת, חברתית, שירים, קליפים, אלבומים ובכלל.

הבלוג בשטח. צילומסך
הבלוג בשטח. צילומסך

צייד טוב לא צריך הרבה כלים, חץ וקשת, סכין או רובה טוטו יכול לעשות את העבודה לצד כישורים, נסיון והיכרות עם השטח, את כל אלו המרתי לעכבר, מחשב  נייד וכמה כתובות ברשת, גלשתי, דפדפתי ומצאתי, הכל כאן – ממחנה הלהקות, דרך ענן הצלילים, טלויזיית המרפסת, ועד הצינור.

 

פרסומת


יהוא ירון בכלל לא אמיתי

יהוא ירון. צילום: יובל אראל
יהוא ירון. צילום: יובל אראל

נתחיל עם יהוא ירון, כותב, מלחין, זמר, מפיק מוסיקלי ונגן בס וקונטרבס מוערך מאוד בסצנה העצמאית, את אלבום הבכורה שלו השיק בתחילת שנת 2011, אלבום אשר זכה להצלחה בקרב הקהל וגם מבקרי המוסיקה.

יש משהו מיוחד בהאזנה ליהוא, מדובר בסוג של חוויה, תמלילים, לחנים וביצועים חיים, מרשימים וטוטאליים המשאירים רושם חזק על המאזין.

פרסומת

יהוא עובד כעת על אלבומו השני וחלק ניכר מהתקציב להפקתו גייס באמצעות מודל Headstart  במסגרתו גולשים תורמים איש איש כיכולתו, גיוס הכסף הצליח ואף למעלה מכך,

בתחילת החודש הגיע יהוא ירון לצילום אחד משיריו החדשים – "בכלל לא אמיתי" באחת המרפסות בלב תל אביב במסגרת פרוייקט BalconyTv, פיסת איכות אמיתית, האזנה, צפיה.


 

לחזור הביתה עם ועדת חריגים

ועדת חריגים. צילום: יובל אראל
ועדת חריגים. צילום: יובל אראל

נמשיך לחריגים, ועדת החריגים, כן, יש להקה בשם זה, מי שבעניין כבר יודע שהוועדה כוללת את יובל הרינג בשירה וגיטרה חשמלית, יובל גוטמן על התופים ואחד עם רעמת שיער אפורה שדופק על הבס אבל לא מדבר, את הדיבורים שלו – דן בלוך, שומר להרכב אחר בו הוא חבר – אנטיביוטיקה, שני ההרכבים נעים במשעולים הפתלתלים של השוליים, זה מתבטא בהופעות בכל מיני מקומות חשוכים, חלקם סמויים מהעין, רובם בדאון טאון הדרומי של תל אביב, לבונטין7, רדיו אי.פי.ג'י.בי, בית העם, הצימר, לפעמים הם גם נעים למרכז העיר, אוזן בר. השבוע החליטה וועדת החריגים לשחרר חריג נוסף – עוד שיר מהאלבום המתהווה – כמו לחזור הביתה, לספירתי יש לוועדה כבר שמונה חריגים, מה שמצביע כי זמנו של האלבום השלם הולך ומתקרב…(דרך אגב, אנטיביוטיקה תשיק את אלבומה החדש – אפוריזם, בפורמט הניתן למישוש בתאריך 06.03.2013 בלבונטין7, מוקדם – 20:30.)


 

הקצוות הפרומים של דרור כהן

דרור כהן, בלוז ישראלי. צילום: יח"צ
דרור כהן, בלוז ישראלי. צילום: יח"צ

דרור כהן, יליד תל-אביב, עוד מעט בן חמישים… מעבר לעיסוקו כמנהל בחברה ביטחונית עתירת הייטק הוא שולח את ידיו בכתיבת שירים ופרוזה ועל מדפו האישי מונחים כבר חמישה ספרים. לדבריו האלבום "קצוות פרומים" הוא היצירה המוזיקלית הראשונה שלו הרואה אור. זהו אלבום בלוז ישראלי בהגדרתו, בהוויתו ובתכניו, אלבום אותו הפיק יחד עם האחים עמית ורועי דרייזין ובישולו הסופי נערך באולפנו האישי של יזהר אשדות. דרור לוקח את הבלוז באלבומו למחוזות אחרים, לעתים הוא נשמע קצת רטרו, לעיתים ניתן לזהות קווים חדשנים לסגנון הכל כך קלאסי. דרור חגג את השקתו של האלבום לפני יומיים באוזןבר. האזנה.

 


המנסרים של איתי פריד

איתי פריד. צילום: יובל אראל
איתי פריד. צילום: יובל אראל

איתי פריד הוא מוסיקאי רב פעלים, אין שבוע שהוא לא פעיל, אין שבוע שאני לא מקבל הודעה על הופעה מתוכננת, לא תמיד אני יכול לנווט עצמי אליהן. אפרוש בקצרה את העשייה הרבה – שיתוף פעולה עם רונית לוי בדואו האלקטרו פרוג דאנס – PainKillers, אלבומי סולו בשדות הפולק והרוק, שיתופי פעולה עם מוסיקאים רבים, עתה פועל איתי במסגרת ההרכב Sawyer המוגדר כיוצר מוסיקה המשלבת בין גראנג', רוק, קאונטרי ובלו גראס, מיני אלבום ראשון כבר הפציע לרשת לפני מספר ימים, האזנה.


 

המיקס מארץ הצפון

מונק. עיבוד תמונה: דורון פרחי
מונק. עיבוד תמונה: דורון פרחי

על ההרכב Men of North Country כבר הרעפתי כאן בבלוג לא מעט, לפני ואחרי ההשקה של אלבום הבכורה של הסופר גרופ, גם שיר חדש ששחררו לפני זמן קצר בקליפ מעניין וסימבולי לימי הבחירות מצא את מקומו כאן בבלוג, עכשיו הם צועדים צעד נוסף קדימה, עולים על הגל שהחל להתרומם בסצנה המקומית – רי מיקס.

קנאפ ירקאם המוכר יותר בכינויו מארקי פאנק, סוג של תקליטן, מערבב ומבשל קטעי מוסיקה להמונים הניח את ידיו על השיר בהשפעת והשראת סדרת מדע בדיוני שהפכה לקאלט בשנות השבעים – אנשי המחר, מעין פסיכדליה ופאנק (רפוי) עתידני, שבו, תחזיקו פופ קורן ותגבירו את הווליום, הנה זה בא, הגרסה הממוקסססת של מארקי פאנק  – MONC – People of Tomorrow – The Visitor Remix by Markey Funk ולוחשים לי שמדובר ברי מיקס ראשון בסדרה, הכי חשוב – בשבת הקרובה (16.02.2013) יש הופעה חינמית בקונטיינר! בואו!

והנה הקליפ של השיר המקורי

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close