דיווח מהשטח

לשרוף את המועדון

הקולקטיב במופע ליל שישי בפסטיבל הפסנתר 2012, מוסיקה ופסנתר זה לא רק כסאות, 09.11.2012, 23:00. נכח, צילם ותיעד, מדווח – יובל אראל.

הקולקטיב בפסטיבל הפסנתר 2012. צילום: יובל אראל
הקולקטיב בפסטיבל הפסנתר 2012. צילום: יובל אראל

מה קורה כאשר לוקחים חיית בר הגדלה בחופש ומכניסים אותה לכלוב בגן חיות? בדרך כלל היא נכנסת למעין דיכאון והלם על הצרת צעדיה והשינוי בסביבה, לא זה היה התרחיש הצפוי בהחלטה לשלב את חברי להקת הקולקטיב במסגרת פסטיבל הפסנתר מארח של עיריית תל אביב במרכז סוזן דלל אמש.

שילוב מסקרן וקשה להגדרה של רוק, בלוז, אלקטרוניקה, ג'אז, ניו-פולק, Fאנק ואמריקנה המבוצע בידי שבעה חברים שכבר הספיקו לקנות את שמם כאחת ההבטחות המוסיקליות היותר מוצלחות של ישראל בעולם המוסיקה הצעירה המערבית, נוחת למופע שישי בלילה ביומו השלישי של פסטיבל הפסנתר בתל אביב, מיותר לציין שהמופע היה בבחינת סולד אאוט, שנה וחצי לאחר מופע ההשקה של האלבום האחרון – OnWards, האולם על שם ירון ירושלמי במרכז סוזן דלל היה מלא אמש על כל כסאותיו, הסדרנים שחזרו וביקשו לשמור על מעבר נקי לצד המושבים לא ממש יכלו לעמוד בפרץ הצעירים שהגיע שניות לאחר תחילת המופע, אובר בוקינג…

איך עושה פסנתר? איך עושים שני פסנתרים? איך עושים פסנתר כנף ופסנתר עומד? כך מתחיל המופע המבקש להציג להקה מלאת אנרגיות ושמחת חיים בפסטיבל המקרין מכובדות לצד נקיון אינטימי.

עידן רבינוביץ' פותח על פסנתר הכנף בשיר Idiom Autumn ביטויי סתיו, פתיחה מדריגלית מצויינת ואקטואלית הודות למרחש בחוץ, רוח וגשם אמיתי, אט אט מצטרף אליו רועי ריק בפסנתר העומד , קרני אור צהבהבות מאירות קלות את השניים, כל אחד בפינה משלו על הבמה, הקהל מהמהם את השיר, מכיר את המילים, זהו האיתות הראשון לבאות, הקולקטיב הוכיח כי אפשר לביית את סגנונם הפרוע אל תוך המסגרות המהוקצעות והמעודנות של הבארוק.

עידן רבינוביץ', הקולקטיב. צילום: יובל אראל
עידן רבינוביץ', הקולקטיב. צילום: יובל אראל

השיר הבא מחבר את הקולקטיב בחזרה לעולם שלו, עידן פותח עם הבית הראשון מתוך Lewknor Arch ומיד עובר לשיר Running Away, התאורן מתחשב בקהל ומתחיל לשחרר יותר אורות רקע, חברי הקולקטיב התופסים את מקומם על הבמה גם נחשפים אט אט בנגינתם, אתנחתא קלה בין השירים, רועי ריק פונה לקהל "מאוד כיף לנו שאתם כאן, תודה רבה שהגעתם זה מאוד מרגש לראות את כ-ו-ל-כ-ם כאן", כעת האווירה יותר נינוחה, רועי עם גיטרה אקוסטית  ומגבעת בורסלינו לבנה פותח בשיר Turn to Cry , בפזמון הקהל כבר מרים ידיו אל על ופותח במחיאות כפיים לפי הקצב, הקרח נופץ, המסגרת התרופפה, המעונבות נפרמה, עידן אומר שזה קצת קשה שכולם יושבים, אז גם הוא מתיישב, מול הקהל, האווירה כבר חמה, רועי ועידן נעמדים במרכז הבמה מול הקהל, הנה פקיד המכס הבריטי חוזר לפעולה – Simon Says, זהו תירוץ טוב למנף את החגיגה לאווירה האמיתית של הקולקטיב, זה מיד מגיע, עוד כמה שירים שקצת נחנקים בממסדיות של האולם על שם ירון ירושלמי, ואז, רועי פונה שוב אל הקהל –  "פסטיבל הפסנתר אמנם מקויים, אבל מהרגע זה יהיה בלתי נסלח לשבת, אנחנו לא אוהבים את העניין הזה, אנחנו מרגישים קצת חנוטים".

מי שלא עומד שמרן. צילום: יובל אראל
מי שלא עומד שמרן. צילום: יובל אראל

זהו האות ניתן! הקהל קם על רגליו, האוהדים הקבועים, אנשי הסצנה המכירים את השטיקים של ההרכב, גם האורחים החדשים, הצופים לרגע, כל האולם עומד על רגליו, מתנועעים, רוקדים, שרים, חגיגה! הם מבצעים את השיר 0605 AM של רועי ריק והמדליי בנד, חגיגת מוסיקה צוהלת ושמחה, מתוך האלבום Never Trust The Holy Gracious Medley Band, מכאן המעבר לשיר A Better Man דרך הצהלות של הקהל כל כך טבעי וזורם, לא לפני שכמה חריקות עם הציוד והופה, יוצאים לדרך, לדעתי גם הג'וקים בקירות החלו לרקד, אי אפשר שלא…מי שלא זז חרש, או אטום. תופי הלכת מאחורי רועי דופקים בעוז, בבקשה תתעוררו אנשים טובים יותר!! הפסנתר של עידן כעת מראה לכולם שפסטיבל פסנתר זה גם מארש קצבי, עכשיו תורו של הקהל – Hold still, if you will, try to think it through, עכשיו שירה בציבור, בנות, בנים. אנשים טובים יותר, זה כבר המנון.

גנבים, שודדים, חפצים, Stolen Goods ממשיכים בחגיגה המוסיקלית, הקלימקס מתקרב, סבלנות…

הקולקטיב בפעולה, פסטיבל הפסנתר. צילום: יובל אראל
הקולקטיב בפעולה, פסטיבל הפסנתר. צילום: יובל אראל

מתחילים עם הבנות ! Girls, למה שלא תנסה לישון לבד?…עכשיו יש חלוקת שלל, כל כלי המטבח, סירים, מחבתות, ספלים, כפות, מקלות, כל דבר שעושה רעש, הם יורדים לקהל ומתחילים לחלק, כעת החגיגה תהיה מושלמת , שבריר שניה מחזיר אותי להופעה ההיא בבארבי, כשהמתחם החדש היה מוגף בוילון, ולאחר שהשליכו מהבמה עשרות מקלות תיפוף, הוילון הוגף וכל הקהל הוזמן ל"גן השעשועים" שהוכן בו – פחים, לוחות מתכת, מתקני ברזל ויאללה קדימה לתופף עצמכם לדעת, אז הנה זה חוזר כעת, במתכונת המותאמת לתנאי הסביבה…השביל בין המושבים והבמה כבר עמוס בקהל שירד למטה, כולם אוחזים בכלי מטבח, למה שלא תנסה לישון לבד?…לה לה לה לה! לה לה ללללה!

רוקדים עם כוכבים, הקולקטיב. צילום: יובל אראל
רוקדים עם כוכבים, הקולקטיב. צילום: יובל אראל

המסיבה הכי חמה בעיר מגיעה לקיצה, ירידה מהבמה, מחיאות כפיים, רועי ריק חוזר לבמה – "בשנה שעברה החליטו בהנהלת פסטיבל הפסנתר שאנחנו נהיה מופרעים מידי לפסטיבל, השנה הם החליטו אחרת, אנחנו מאוד מודים להם על כך, והוכחנו שהם צדקו, אז סך הכל הרווחנו…" רועי גם מציין שמופע הפרידה מסבב OnWards יערך במועדון בארבי בתאריך 22 לדצמבר, יתארחו בו שלומי שבן, מריה מקסימיליאן, נינט ורד מרד-בנד. אז תרשמו לכם ביומן ותזדרזו, לדעתי זה יהיה סולד אאוט..

שורפים ת'מועדון, הקולקטיב. צילום: יובל אראל
שורפים ת'מועדון, הקולקטיב. צילום: יובל אראל

שני שירים לסיום בהדרן – Home Office, מתלבש ככפפה לאווירה הנרגעת, ומיד לאחריו עוד המנון קולקטיבי, Whisky Eyes, מביאים את האמריקנה הצוהלת והשמחה לבית הספר לבנות מיסודו של יוסף אליהו שלוש וועד היהודי ביפו, שמונה ידיים בשני פסנתרים!! הנה מילות הפרידה האחרונות בחגיגה המוסיקלית הזו, שרפו את המועדון!! No goodbyes, oh, Whisky-eyes, No goodbyes, no goodbyes, no goodbyes.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151223195774654.478026.721654653&type=1

וידיאו – שמונה דקות מתומצתות ומזוקקות מהמיטב של הקולקטיב בפסטיבל הפסנתר. צילום: יובל אראל.

אלבומים להאזנה מקוונת ורכישה

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close