את השיר החדש כתבה אסתר רדא עם שורה מגוונת של מוזיקאים – מיטל מיכאלי, איתי צוק, גיל ויין, עדן אטד ורז קופרמן כאשר השניים האחרונים אף הלחינו את המילים בהפקה מוזיקלית משותפת של איתי צוק ורוני בראון. לכאורה צוות מורחב של יוצרים המתכנס יחדיו, אולם מתחת ידיהם יוצא שיר כל כך אישי ואינטימי בו חושפת אסתר רדא את החלקים הכי רגישים שבנשמתה – העובדה שהיא גדלה ללא דמות אב בילדותה, מה שלא הפריע לה להיות ילדה חברותית ובריאה בנשמתה. האם הרצון להוציא הכל החוצה הביא את אסתר לזקק את הנרטיב עם שורת יוצרים? לא אכנס לכך, אומר רק כי אין ספק שמדובר בשיר החושף את הנפש אל מול המאזינים ועבודת הכתיבה כמו גם ההלחנה היו מדוייקות ובכך עצימותו של השיר הטעון ברגשות.

כך אסתר הבוקר עם יציאת השיר לרשתות והתחנות – "כילדה גדלתי בלי אבא, הייתי ילדה מאוד חברותית, תמיד הייתי מוקפת אנשים, ובכל זאת חוסר של אדם אחד גרם לי להרגיש לבד בעולם. בהופעות כשאני שרה לכם את השיר הזה ואני רואה אתכם בוכים איתי, אני מבינה שלכל אחד מאיתנו יש את האדם הזה שחסר, ואיזו ברכה שיש את המוסיקה שמחברת אותנו, מעבדת איתנו את הרגשות הקשים וגורמת לנו להרגיש שאנחנו אף פעם לא לבד. השיר הזה הוא המכתב שאף פעם לא נשלח, מספר את הכאב, את הפגיעה וגם את הסליחה."