כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

The Walkmen walk the Heaven…

מופע להקת The Walkman מאמריקה שמעבר לים לרגל השקת אלבומה החדש – Heaven במועדון בארבי ת"א, 14.08.2012, 23:00. היה, צילם ומדווח – יובל אראל. מתפרסם גם ב"מגה-פון" ובאתר "בילויים", (כתבה זו הנה הכתבה היחידה בישראל שנבחרה על ידי חברי הלהקה לייצג באתר הרשמי את החוויה מהמופע בבארבי).

The Walkmen, המילטון לייטהאוזר, בארבי. צילום: יובל אראל
. The Walkmen, המילטון לייטהאוזר, בארבי. צילום: יובל אראל

The Walkmen להקת האינדי- רוק מניו יורק, אחת החשובות ביותר בדור שלה, נוסדה בשנת 2000, חבריי הלהקה גדלו באזור וושינגטון די.סי, ניגנו יחד באותן להקות בתחילת הקריירה שלהם ואף למדו באותו בי"ס תיכון יחד.לבסוף עברו חבריי הלהקה להארלם והפכו לחלק מסצינת הרוק הניו-יורקית. הלהקה החדשה שנוסדה שאפה לבדל עצמה מסאונד הרוק-גאראז' של הלהקות הקודמות בהן היו חברים.

הלהקה ממוצבת היטב בלב ליבה של סצנת האינדי האמריקאית ולה המוני אוהדים ברחבי העולם ובישראל. על הישגי ההרכב בזוית השקת אלבומים לאורך העשור האחרון כתבתי כמה משפטים כאן.

אלבומם האחרון הושק ממש עכשיו, בשלהי אפריל, "Heaven" ושיר הנושא  שלו הוכתר כשיר החדש הטוב ביותר והוא כבר הוכתר כאלבום השני הטוב ביותר של השנה. זו הייתה סיבה מספקת כדי לצאת למסע הופעות ובמהלכו אף לקפוץ ולבקר בארץ הקודש, במיוחד לבקר ביקור לילי במועדון בארבי, הביקור שהתקיים אמש הוביל מאות אוהדים של ההרכב להתקבץ אמש במועדון ולצפות בתופעה הזו הנקראת The Walkman.

גן עדן עלי בארבי, The Walkmen walk. צילום: יובל אראל
גן עדן עלי בארבי, The Walkmen walk. צילום: יובל אראל

בלבוש חנוני למדי, הסולן, המילטון לייטהאוזר, בחליפת סוכן בורסה שחורה, עניבה תואמת וחולצה לבנה, די מזכיר בחיצוניותו את הפושטק הבריטי בקסטר דיורי שביקר כאן לפני מספר חודשים, כך גם חבריו להרכב, שלל הנגנים   לבושים קצת בחגיגיות כאילו וזומנו למסיבת קוקטייל בבית הקונסול לתרבות של ארצם, אך המוסיקה, זה כבר סיפור אחר, הצליל האופייני להרכב, שלא מתהדר ברעשים ולכלוכי אוזניים מיותרים, מתנגן ומוביל את השירים אחד אחד שלובים במסכת ארוכה, קצת נוסחתית אך עדיין בעלת רוח צעירה ופרועה.

The Walkmen walk, בארבי. צילום: יובל אראל
The Walkmen walk, בארבי. צילום: יובל אראל

ההתקהלות עצמה במועדון הייתה מעין פגישת מחזור לוותיקי הליינים האלטרנטיבים השונים של שנות התשעים ואף מוקדם מכך, אלו יחד עם השכבות הצעירות יותר, שכבר הספיקו ללמוד את הזרם העצמאי במוסיקה ולגשר על הפערים. קצת הפריעה לי התחושה כי על אף הסצנה, ההתרגשות, הדריכות והציפייה, לא הייתה אמש התפרעות אמיתית, האורחים הם מקצועיים, יודעים את מלאכתם אך יחד עם זאת לא יצרו פורענות של רוקנ'רול מעבר להעברה מסודרת של הסט ליסט הארוך ישירות אל אוזני הקהל

יתכן והקהל בארץ, ואני בתוכו, קצת שבע משפע האורחים המגיעים בשנים האחרונות לארץ, יתכן וזו השגרה, יתכן וזהו סתם ערב שכזה, אבל לא יצאתי מגידרי, המוזיקה מצויינת, בנויה נכון והאלבום עצמו עושה דרכו במעלה הפופולריות הבינלאומית, ההרכב כפי שציינתי קודם לכן, יודע את מלאכתו ומעביר בדייקנות את הצלילים, אבל, וזה האבל המכריע, היה כאן איזשהו נתק מסויים, משהו שמנע מהניצוץ המחתרתי להידלק.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151085394139654.454821.721654653&type=1&l=463cdf2515

וידיאו

בעוונותי אחרתי (הייתי בסאבליים קודם לכן) ולכן לא התאפשר לי להתחבר ולתעד וידיאו, אני משאיר את הבמה הזו לקהל הסמארטפונים שעשה את מלאכתו נאמנה…

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא