מופע איחוד לביצוע אלבום הסולו הראשון של חמי רודנר ושליחי הבלוז – "גאולה", שישי, 18.04.2014, מועדון בארבי, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
לאחר פירוקה של להקת "איפה הילד" בסוף המאה שעברה, יצא חמי רודנר, מוזיקאי, זמר – יוצר לדרך חדשה, עצמאית, את אלבומו הראשון כסולן – "גאולה", יצר לצד מספר חברים וביחד עם חברי להקת שליחי הבלוז – צ'לי סיגלסקי בגיטרה חשמלית, נעם רפפורט בקלידים מיץ' ויוקר בחליל, מפוחית וגיטרה וטל לבני על התופים, בהפקתם של עידו אגמון ואייל דפנא, אלבום הנחשב כאחד מציוני הדרך החשובים במסלול היצירה המוזיקלית של חמי רודנר, האלבום שפתח את המאה החדשה, זיכה את חמי רודנר בתואר האלבום של השנה ותמלילן השנה בידי אקו"ם.
ישנו באוויר מעין גל של נוסטלגיה והתרפקות על העבר לקבוצה גדולה מאוד של מוזיקאים מקומיים, אלו שהחזיקו והרימו את סצנת הרוקנ'רול הישראלית בשנות התשעים, שורה ארוכה של מופעי איחוד, קמבקים ושחזורי רגעי תהילת העבר מציפים את אוהבי הסצנה אחד אחרי השני.
אפילו שני חברים טובים, לפחות אז, בשנות התשעים העולצות, חמי רודנר וירמי קפלן שחלקו יחדיו יותר מכברת דרך, הלכו על האופנה הזו, ולא פחות מאשר באותו שבוע ובאותו מקום, עובדה שמובילה אותי להשוואות…
ההכרזה על מופע האיחוד, קמבק של חמי רודנר ושליחי הבלוז לביצועו של אותו אלבום "גאולה", לא הותירה את הקהל אדיש, כמה מאות פליטי שנות התשעים לצד כמה מבני הדורות הבאים, התכנסו אמש במועדון בארבי בשעת לילה כדי לחגוג עם חמי רודנר ושליחי הבלוז את הביצועים של שירי האלבום, אולם לא אותו המון עצום ורב שהגיע יומיים קודם לכן למועדון כדי לשיר עם ירמי קפלן הבלתי מאולף, אולי זה ערב שישי, אולי זה החג, ואולי אין סיבה להשוואה…
לפני המופע התקיים חימום של דני דורצ'ין, בלוזיסט, תזמורת איש אחד עם גיטרה, מפוחית, שני תופי בס וסנר אחד, לחימום האווירה, אלא מה, עם כל הכבוד ויש כבוד, במיוחד אצלי, לסצנת הבלוז, לא ראיתי את החיבור המוזיקלי בין דורצ'ין והמופע המרכזי, דורצ'ין צריך לחמם את האורח הבא מהסצנה של המיסיסיפי ויובליו שיגיע לארץ בחסות המפיקה ימית הגר, אבל זה כבר סיפור אחר…
או קי, אחת עשרה פלוס בלילה, לא בתקנון החדש של מועדון בארבי שהזיז את שעות המופעים, אבל, הי, זה יום שישי, לא צריך לקום מוקדם למחרת, שליחי הבלוז, מחוזקים בנגן הבס ומנהל ההופעות אמיר פרי, עולים לבמה עם חמי רודנר, האיחוד – שחזור מתחיל.
פותחים עם השיר השני (אם סופרים גם את "אל תוך הבלוז של עצמך" שהנו בסך הכל פתיח) מהאלבום – "אין רוקנ'רול בעברית", מונח שאינו נכון כלל, יש רוקנ'רול בעברית, אני נזכר, קצת למעלה משנה חלפה מאז שחמי ויהלי התפרעו ביחד על הבמה הזו…
כעת עוברים ל"כל אחד והבוב שלו", אחד מהלהיטים של האלבום, הקהל מתחמם, מצטרפים לשירה, חמי מלווה עצמו בגיטרה אקוסטית. עובר לביצוע השיר שלא שולב באלבום "דנה שלי", ככה זה כשהזמן על המדיה מוקצב, יש קורבנות בדרך להדפסה…
חמי ממשיך עם שורת שירי האלבום – "מה היה", "בואי ניפרד" ו"מילים נוזלות" השיר שאיבד את הבכורה, הזכות להיות שיר הנושא לטובת "גאולה"…
צ'לי, הגיטריסט המיתולוגי של שליחי הבלוז, מחליף גיטרות, בין הגיבסון הבוהקת לפנדר המשופשפת, מתאים את הסאונד המקורי לשירים, הפעם צ'לי לא מנסה לגנוב את ההצגה, בנוהל הרגיל, ואני "אכלתי" הרבה מאוד הופעות של שליחי הבלוז, במסגרת פעילותו של "מועדון הרוק הישראלי" מיסודו של שאול גרוסברג, חוויתי את שליחי הבלוז נכנסים לנעליים של הרבה הרכבי רוק מהקלאסיקה, הפנתיאון, המיתוסים – פינק פלויד, לד זפלין, דיפ פרפל, צ'לי, אבל תמיד, יודע לגנוב את ההצגה מהסולן התורן ביציאה לקטעי סולו מאתגרים מול הקהל, הערב הוא היה מאולף, נתן את הטון המתבקש כהרכב מלווה, מותיר את הבמה, או המיקוד, בכל אופן בשירי האלבום, לחמי רודנר.
וכאן מגיע האבל הגדול, מדוע היה צורך לשלב במופע שורה לא קטנה של שירי וביצועי מחווה? חלקם אפילו אינם נוגעים בתקופת יצירת האלבום, שנות השבעים, השישים, מעבר לים, אנגלית, סבבה, אחלה ביצועים, חמי הוא פרפורמר מבצע מצוין והשירים מאוד אהובים אבל למה בבית ספרינו? ממש לא הבנתי, האם זה החלק של הרומנטיקן בנשמתו? מלבד ביצוע מחווה אחד לזכרו של אריק איינשטיין המנוח – "אבשלום", היה ראוי שחמי ישלב לליין אפ תוספות מיצירתו המאוחרת יותר וגם נציגות של איפה הילד, לא חסר להיטים, הנה דוגמה לאחד שכן – "אימפריות נופלות" שנכתב בידי דן תורן ובוצע בידי חמי רודנר בשנת 2002, אבל לא אני קבעתי את הרשימה…
טוב, נחזור למופע, חמי די מתרגש, הוא גם מוצא את הזמן לפסק זמן ולספר קצת על הימים ההם, על החיבור עם השליחים, על ההקלטות, לשבח את עידו אגמון שהפיק את האלבום, להסיר את חולצת השרוולים ולהישאר בT – שירט, חם בבארבי, הנה כעת חמי כן מפרגן ל"איפה הילד", עם השיר "השמיים הגבול" מתוך אלבום הבכורה "זמן סוכר", הופה, יש קצת התפרעות על הבמה, רוקנ'רול!!! מכאן הוא זורם לביצוע מחווה נוסף באנגלית, אולי כאן אפשר לסלוח לו, זה רק רוקנ'רול ואני אוהב את זה – כשחמי לוקח את תפקידו של מיק ג'אגר בשיר – Jumpin' Jack Flash ומתחיל להתפתל על הבמה, כן, תזכורת למופע הצפוי לנו בפארק הירקון. חלקו הראשון של המופע מסתיים עם עוד שני שירים מהאלבום – "אולי בכל זאת סאלי" ו"יהיה אשר יהיה".
את ההדרן פותח חמי עם ביצוע מחווה נוסף – הוא לא כבד הוא אחי של ההוליס, שוב, השירים הללו יפים ומחזירים את הקהל ואני ביניהם לימי הנעורים אבל עדיין אני לא מבין את החיבור. את הסיום לוקח חמי לביצוע נוסף לשיר "בואי ניפרד" אותו ביצע כבר קודם במהלך המופע, מחבר אותו תוך כדי למחווה נוספת – "Happy Together" של הטרטלז…
ולבסוף, כשהשעון מתקרב לאחת בלילה עם הרבה התרגשות, הוא משחרר אותה, את "גאולה", השיר הכל כך חמי רודנר, האמת, בשבילו הוצאתי עצמי בליל שישי מהרביצה מול המרקע, גאולה, הו גאולה, נשקי אותי עכשיו נשמה…
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
