סממנים של זהות מיותרת…

יובל אראל 09/03/2012, 19:40

4 דקות קריאה

להקת הפאנק רוק הישראלית Useles ID חוגגת את השקת אלבומה החדש – Symptoms, במועדון סאבליים, ת"א, מחממים את הערב Sweatshop Boys ו- Man Alive. 08.03.2012 21:30. היה, שמע, ראה, התחמק מהפוגו והקפיצות, צילם ומדווח – יובל אראל ל"חדשות המוסיקה" והבלוג של יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם באתר בילויים וכמה תמונות מתפרסמת בבלוג המחתרת.

סממנים של מהומה בסאבליים. צילום: יובל אראל

אז לפני קצת יותר משנה נכחתי בהופעתה של הלהקה שנולדה בחיפה, היגרה לעולם הרחב וכעת נוחתת בתל אביב על מנת להשיק את האלבום החדש. אז הייתה זו ההופעה האחרונה לפני שהמריאו שוב ליבשת החדשה לשבת על האלבום, להקליט ולהפיק. והנה, לפני פחות מחודש יצא האלבום Symptoms במקביל בחו"ל באמצעות חברת התקליטים Fat Wreck Chords, וההוצאה המקומית היא בשיתוף עם הלייבל עננה (בהפצת התו השמיני).

הנה שיר אחד להאזנה, מהאלבום – Useless ID" Before It Kills"

העיתוי – פורים, מועד מתאים לחגיגת פאנק רוק שכזו, לא רק, גם המיקום – סאבליים, האח הצעיר אך המפותח יותר של בלום בר, מקום שהפך כבית ללהקות שבדרך ולערבי רוק מטאל ופאנק, מרווח מספיק דיו כדי להכיל את הקהל הרב שהגיע החל מהשעה תשע בערב, חלקו הגדול מחופש, פורים, לא…? רוכשי הכרטיסים למופע פונקו בכניסה בעותק חדש מהאלבום, ממש משלוח מנות.

יותם בן חורין, יוסלס, סאבליים. צילום: יובל אראל

חברי הלהקה החליטו לארח חברים נוספים בהופעה כמחממי אווירה, ברבע לעשר לערך עולה ההרכב הראשון – Sweatshop Boys עוד חלוצי פאנק מעיר הפועלים חיפה, איתי, קרישר, דין ונדב, המופע מתחיל, קצת חריקות בציוד ההגברה, תופעה רגילה בסאבליים, אנשי הסאונד רצים לבדוק את החיבורים…וממשיכים הלאה, סט של גיטרות בס ותופים מתחיל לחולל שמות בעור התוף, הקהל מתחיל בחגיגת פוגו, דחיפות, התגנבויות לבמה וקפיצות מעל ראשי הצופים, שמח!!! אחרי סט של כמה שירים הם מסיימים, לא לפני שמזכירים לקהל שיש להם הופעות בכמה מקומות, בחיפה ואפילו בצימר התל אביבי.

ישי וגדעון ברגר, סאבליים. צילום: יובל אראל

הבא בתור הוא האיש החי, להקת Man Alive, הם כבר יותר מבוססים בסצנה הזו של קופצי הבמות ודוחפי הגופות, הם גם טיפה יותר מבוגרים, הספיקו לפרוץ לתודעה הבינלאומית, לשתף פעולה בכמה פרויקטים גם עם המארחים וגם בהרכבים שונים, כעת הבמה שלהם, הכוונה היא שלהם יחד עם עוד כמה נועזים שמתגנבים למעלה ומנסים מזלם בקפיצות בייס אל תוך הקהל, כשהוא לא שקוע בריקודי דחיפות, אפשר לאמר כי על רקע המוסיקה הרועשת שאין בינה לבין הקלטות אולפן כל קשר, תפוסה הרחבה המרכזית מול הבמה להיות מתחם אנרגיה עצבנית של קהל הדוחף ונדחף, רק בנים, הבנות עומדות מסביב, תופסות טווח ביטחון, הקהל בכללותו, מכיר היטב את שירי הלהקה, עוזר לה לשיר, לא אחת אני קולט בחור המונף אל על מול פני הסולן, מצטרף לשירה ומועף הלאה, עדיין לא היו התרסקויות על הרצפה…

השלב הבא, הפאנקיסטים הנמרצים יורדים מהבמה, כעת נשרף קצת זמן על הכנות, הצבת בנארים גדולים בצידי הבמה עם הלוגו של האלבום החדש ש- Useles ID משיקים הערב, קצת עבודה על כיווני גיטרות, ברקע הדי ג'י דואג לפמפם לאוזניים את המוזיקה של יותם בן חורין, הסולן של Useles ID, לבסוף הם עולים, כעת אחת עשרה וחצי, המוזמנים של מסיבת "הלגה" המתוכננת לאחר חצות יאלצו להמתין כנראה הרבה זמן…

יוסלס אי די, השקת אלבום, סאבליים. צילום: יובל אראל

הם עולים לבמה – יותם בן חורין, גיטרה בס ושירה, הוא הסולן, גיא כרמל בגיטרה, ישי ברגר בגיטרה ושירה, המתופף התחלף, יונתן חרפ"ק הערב מצא את מקומו עם הקהל, על התופים יושב כעת גדעון, הלא הוא אחיו הצעיר של ישי הגיטריסט. המלחמה מתחילה, סט של 22 שירים, בשיבוץ מאלבומיהם הקודמים, Redemption, The Lost Broken Bones, וכמובן מהאלבום החדש, הטרי – Symptoms, כמה אנרגיה שהקהל הוציא עד עכשיו עם להקות החימום, זה היה כלום לעומת האנרגיות שהתפוצצו במועדון במהלך המופע הנוכחי, פוגו, קפיצות בייס מהבמה, ידיים באוויר, שרים עם יותם וישי בחרון קול צרחני, וגם עכשיו, החלק המרכזי אל מול הבמה שמור למוטרפים, כל השאר מתרחקים קצת, מעין עיגול, שומרים לא להתפוצץ מדחיפה או אגרוף שלא במקום, ולא אין כאן אלימות, יש הרבה סליחה וזהירות לא לפגוע במי שלא במשחק.

ישי הוא מעין המנהיג האדמינסטרטיבי של ההרכב, הוא מציג את הנגנים, מדבר עם הקהל, זורק מילים, קצת שטויות, הוא גם טוחן את הגיטרה, גם שר כשצריך, לישי יש פעילות רבה, הוא חבר גם בלהקת בוא לבר, שמה הוא הסולן עם הכובע המסובב, ביום יום הוא בחנות האוזן השלישית, מוכר תקליטים, דיסקים, חי מוסיקה. יותם הוא הזמר הראשי, מנגן על בס, מלא אנרגיות, יודע מתי לסגת לאחור לתת לקהל להתפרע, מתי לחזור קדימה ולשאוג עד שהווירידים בצווארו מתנפחים. יותם גם יודע לצאת מהרוק הקשה, החד כתער, יותם מוביל קריירה מקבילה של סינגר סונגרייטר, זה היה דרך אגב המפגש הראשון שלי עימו, ביום ראשון הקרוב הוא ישיר וילווה עצמו בצוזאמן, ליריקה מעודנת.

אבל נחזור להמולה בסאבליים, שיר רודף שיר, הם די קצרים השירים, שלוש דקות מקסימום, אבל דחוסים באנרגיות, דיסטורשן וקצב מהיר, השירה הנשמעת מעל כלי הנגינה נראית לעיתים מנותקת, היא נשמעת די הרמונית, לא כל כך מתיישבת לי עם התדמית והרעש…גיא כרמל מהצד השני של הבמה, בלורית המסתירה את פניו, הוא טוחן את הצד הנגדי בגיטרה, סולואים מרעישים, גם האח של, גדעון, מאחור, עם זקן, לא פרייאר בכלל, הקצב שידיו מקפיצות על התופים נותן חלק גדול מהאנרגיה המוזרמות לעבר הקהל.

מה שטוב בלהקה ובאלבום שאין כאן שינוי ממשי מהאלבומים הקודמים, הסגנון המוסיקלי הוא אותו סגנון, השירים מדברים שוב על רעיונות מחאה והתנגדות, אהבה, אני ואנוכי, כל האווירה המשוייכת לפאנק רוק. המוסיקה עצמה נשמעת מצויין, אפשר לאהוב אותה בלי להתפרע מול הבמה, זהו סוג של פורקן חושים, כי יוסלס לא ממש נערי פאנק כפי שהם מצטיירים, הם מוסיקאים, בעלי יכולות, רחבי ראייה אשר מתוך בחירה עוסקים בתחום הדווקני הזה, תחום שלקח אותם מעבר לים לארצות רחוקות, בשנה האחרונה הספיקו גם לשהות באמריקה, להופיע, להקליט את האלבום, גם להגיח ליפן ולתת סט של הופעות, הם בינלאומיים, אבל תמיד טוב להם כאן בארץ הקטנה, עם חבורת סקייטרים משועממת שמחפשת ריגושים.