דיווח מהשטח

גיבורי גיטרה – המסע המופלא של יאיר יונה

יאיר יונה, מוסיקאי, בלוגר ושדרן רדיו, משיק היום אלבום שני, מוביל את גבורת הגיטרה מהבס המלווה אל הגיטרה האקוסטית היוצרת עולמות שונים ומהפנטים, על הדרך, על האלבום ועל המוסיקה – יובל אראל.

יאיר יונה, מיתרים, האזור. צילום: יובל אראל
יאיר יונה, מיתרים, האזור. צילום: יובל אראל

הזוית האישית שלי מתחילה אי שם כמה שנים אחורה, הקומה השניה בבניין הפינתי והמעוגל בקרן הרחובות המלך ג'ורג' ושנקין, הפאב בלום בר, אז בין חלוצי המקומות שאפשרו הופעות חופשיות בערב ובצהריים בכניסה חופשית, הרכב פוסט גראנג' בשם Jet Sam עולה לבמה הקטנה ופותח בסדרת מנגינות רועשות אך מלודיות. האוזן שלי נתפסת, אני רושם באחד מהתאים האפורים במח את השם, תקופה קצרה אחר כך אני מגיע לחגיגת רחוב בין הסמטאות אלמונית ופלמונית, גייצל שפירא, פאב היפסטרי שכונתי משהו נפתח במקום, חברי להקת Jet Sam מנגנים על פיסת דשא בחצר ממול, שמו של יאיר יונה עולה כאחד הנגנים בהרכב.

יאיר יונה, 12 מיתרים, האזור. צילום: יובל אראל
יאיר יונה, 12 מיתרים, האזור. צילום: יובל אראל

יאיר יונה החל לנגן בגיטרת בס מאז גיל 16, כבר אז נחשף לעולם שבין הרוק הפסיכדלי והרוק המתקדם. את הצעד הבא הוא עושה בלימודי הנדסת קול בלונדון, שם כבר הספיק לחבור להרכב מקומי, נחשף לפולק האנגלי ולצלילי הגיטרה האקוסטית.

עם שובו לארץ מצטרף יאיר לצוות חנות האוזן השלישית ולוקח על עצמו את ניהול הלייבל – Earsay של הקומפלקס.

בינתיים, הוא הצטרף לשני חברי ילדות במסגרת להקת Jet Sam, הלהקה, הספיקה לערוך מסע הופעות במזרח ארצות הברית ואף לשחרר אלבום Remote עם חומרים מהקלטות נדירות.

בשנת 2007, יאיר חובר להקמת הלייבל העצמאי אנובה – Anova, מקים אולפן הקלטות עצמאי ושנה מאוחר יותר מצטרף להרכב חדש בשם Buffalos גם כאן כנגן בס, ומשתתף בהשקת אלבום הבכורה של הלהקה – Buffalos. יאיר אף חובר להקלטות של ירונה כספי בשניים מאלבומיה, הירקון 51 ואגו. בשלב אחר מצטרף יאיר לפרוייקט מסע אספלט של טלי פולק מקולה קמפוס, משירי סשה ארגוב בקטע בלוז "משעמם"

לאחר שגילה את עולם המוסיקה האינסטרומנטלית האקוסטית, במיוחד את המוסיקה של ג'ון פאהי ורובי באשו, מתחיל יאיר יונה להלחין מוזיקה אינסטרומנטלית משלו, ובשנת 2009 השיק את אלבום הבכורה האישי שלו בלייבל אנובה – Remember.

יאיר יונה, שלל גיטרות, בחירה קשה...האזור. צילום: יובל אראל
יאיר יונה, שלל גיטרות, בחירה קשה…האזור. צילום: יובל אראל

המפגש הבא שלי עם יאיר יונה, לא כולל מעקב אחר הבלוג ברשת והאזנה למוסיקה מקוונת..היה בנובמבר האחרון, בארוע בשם The General Assembly, מקבץ אינטימי של הרכבים ויוצרים מקומיים ברוח גלובלית במועדון האזור עבור קנייני חו"ל, פרוייקט שהרימה עינת שאול, נספחת תרבות באטלנטה, ג'ורג'יה, ארה"ב. היתה זו הזדמנות מצויינת וממרחק אפס לחזות ולהאזין ליאיר בעת שפרט בכלי המיתר משלל יצירותיו.

בימים אלו פועל יאיר במקביל עם הרכב מוסיקלי בשם Farthest South העוסק בפסיכדליה נסיונית, הרכב זה יקיים בתאריך 05.03.2012 מופע במסגרתו יארחו את חגי פרשטמן על התופים ואורח מארצות הברית, הגיטריסט  Matt Baldwin, את החומרים שמבצע הרכב זה תוכלו לשמוע ברשימת האלבומים המוטמעת בסוף הכתבה.

היום משיק יאיר יונה את אלבומו השני כיוצר עצמאי – World Behind Curtains, יאיר יוצר ומלחין כאן מוזיקה החפה משיקולים, חופשיה ומשוחררת מהגדרות, עם תפיסה אמנותית שאינה כבולה או מחויבת לתפיסות מוקדמות או לרצון למצוא חן. זה מה שזה, וכן, כמה שזה יפה.

בשונה מאלבומו הקודם – Remember, באלבום החדש ההפקה עשירה יותר בכלים, ביניהם כלי מיתר, נשיפה, פסנתרים ועוד. השילוב בין הגיטרה האקוסטית הדומיננטית לבין הכלים האחרים יוצר קטע יפהפה שמרחף מעל תגיות ז'אנרים. רק העיון ברשימת המוסיקאים שחברו לנגן באלבום מעבירה רטט של כבוד והערכה – שירה שקד בפסנתר, חן שנהר בכינור, יעל ברולסקי בכינור, נעם חיימוביץ וויינשל בויולה, יעל שפירא בצ'לו, ארז קריאל במיתרים, אורגן, פסנתר, מלודיקה, מנדולינה, בוזוקי, גלוקנשפיגל (מהיכן הוא מארגן את כל הכלים האלו?…) ארז גם כתב את עיבודי התזמור והפסנתר באלבום, עידית מינצר בחצוצרה, טובה וקרן יער, עידו עזריה בקלרינט, ותמר יונה (אמא של…) בפסנתר, רגע רגע, לא נגעתי בכלים של יאיר –  גיטרה אקוסטית 12 מיתרים, גיטרה אקוסטית 6 מיתרים, גיטרה חשמלית, דוברו, גיטרת בס,פעמונים וכלי הקשה.

האלבום בשלמותו מהווה מסע אינסטרומנטלי מרתק, מוסיקה כשהיא טובה ואיכותית, יכולה לעמוד בפני עצמה ואיננה זקוקה למילים, כך היא המוסיקה של יאיר יונה, מספרת סיפור ללא מילים.

הבוקר, בדרכי למשרד, האזנתי לאלבום במהלך הנסיעה, מאזינה שתפסה איתי טרמפ למשרד עלתה בדיוק כשהחל להתנגן הקטע השלישי באלבום – This One's For You, Glenn, יאיר יונה קיבל מחמאות חמות ביותר, המאזינה לא רצתה לרדת מהרכב עד שהקטע יסתיים. בדרך אגב, זהו מחווה לגלן ג'ונס, אמן גיטרה בפני עצמו…

גם אתם, קוראים נכבדים, מוזמנים להאזין לאלבום, גם אתם לא תרצו לצאת מהרכב או מהחדר עד שתסיימו להאזין לכול כולו…

עטיפת האלבום החדש, איור: שני קדר.
עטיפת האלבום החדש, איור: שני קדר.

לחצו לרכישת האלבום באופן מקוון ישירות מאנובה (גרסה דיגיטלית)

http://www.anovamusic.com/store/index.php/world-behind-curtains-1.html

הבוקר, מיד לאחר שסיימתי להאזין לאלבום פניתי ליאיר יונה במספר שאלות, הנה הן וכמובן התשובות

 סקרנות, מה עלה בגורלה של להקת ג'אט סם?

 יאיר: ג'ט סם פשוט דעכה מעצמה, כל אחד משך למקום שלו והלהקה מוצתה. אחר כך ניגנו שלושתנו שוב בהרכב באפלוס עד שאני עזבתי.

קצת תובנות על הימים בהם עסקת בהפקה, הן במסגרת אירסיי והן במסגרת אנובה, מהתובנות האלו, טיפים לאמנים צעירים המבקשים להיכנס לאולפן, להקליט ולשווק אלבום בכורה.

 יאיר: טוב, זו שאלה ממש גדולה. הטיפ שלי הוא לא להסתכל במונחים כלכלים על העשיה. לזכור שהעשיה היא עצם הענין, אפילו בימים שזה נשמע כמו קלישאה חבוטה. הלחץ הכלכלי פוגע קשות ביושרה האומנותית, ולרוב – העדר יושרה אומנותית זה משהו שקהל מריח מקילומטרים ולכן גם נשאר רחוק קילומטרים מהאמן…

לזכור שקריירה מוזיקלית, אותה הגדרה חמקמקה, היא כמו דוכן פלאפל. אתה פותח אותו קטן במקום קטן, נניח קרית עקרון, ואתה לא יכול לצפות שייכנסו לחנות שלוש מאות איש ביום. עוברת שנה ועוד שנה ואתה מתרחב ככה לדוכן קטן ברחוב הראשי של רחובות. עוד שנה עוברת ואתה מתמקם בתור הפלאפל הטוב ביותר ברחובות (ובטח בקרית עקרון). שנתים אחר כך אתה אוסף קצת כסף ומגיע לפתוח דוכן באיזה רחוב המסגר כזה בתל אביב. לאט לאט, אם הפלאפל שלך איכותי, אתה מגייס את 'מביני הענין' לשים לב אליך וכל מיני אנשים שיש להם שם של מבינים בפיתות באים ומספרים לחברים שלך. ואז בסוף נהיה קינג של פלאפל. ככה זה.

קצת תובנות על השתתפות בפסטיבלים מעבר לים, הן בימי הפוסט גראנג' דאז והן לאחרונה, מה מבקש הקהל הזר, איך מתחברים אליו, איך שורדים את הזמן הזה של המסע.

יאיר: אורך רוח, נשימה, לזכור למה עושים את מה שעושים. להזכר במצפן הפנימי שצריך לכוון אותנו למה באמת חשוב. תהילה ואגו ובחורות ובירות וחולצות חינם של תחנות רדיו – כל זה אחלה. אבל מי שיאחז בזה יישבר מאד מהר. צריך כל הזמן להתבונן פנימה ולחשוב כל דקה אם המציאות הקיימת היא משהו שאנחנו רוצים. אם יש סינכרון – אז אחלה ויש דלק לשנים קדימה. אם אין סינכרון, השבירה תבוא מאד מהר.

הקהל הזר מבקש מה שכל קהל מבקש-  שיעמוד מולו מישהו, יספר לו סיפור, ושזה יהיה אמיתי. אפשר לרמות את המשפחה ואולי את החברים, וחבר'ה מהעבודה, אבל קהל זר שלא חייב לכם כלום, יריח חוסר אותנטיות מקילומטרים.

שני אלבומיך נוגעים באקוסטיקה ופריטה, איך היית מתאר את ההבדלים ביניהם, איך היית מגדיר את המכנה המשותף שלהם.

יאיר: המשותף –  שני האלבומים נכתבו כיצירות לגיטרה אקוסטית סולו, כך שאני אוכל להופיע איתם ללא צורך בכל התיזמורים והכלים האחרים. השוני הוא שבאלבום הראשון, הבלטתי יותר את ה'גיטריסטיות' שלי, אבל אני בכלל לא מסתכל על עצמי כגיטריסט, אלא כעל מלחין שבמקרה מחזיק היום גיטרה (ואולי מחר אחזיק סיר ושתי כפות) ועל כן היה לי חשוב באלבום השני לתת יותר כבוד למלודיה ולעיבודים ולעושר צלילי. זו גם מחווה קטנה שלי לעצמי, לתת ביטוי למכלול של כולי שמכיל המון המון סוגים של מוזיקה – ולא רק להצמד לז'אנר אחד מסוים.

מתי תתקיים הופעה? השקה לאלבום…

יאיר: בתאריכים 3.3 וב 4.3 אקיים הופעת דאבל פיצ'ר עם גיטריסט אמריקאי בשם מאט בולדווין, כל אחד יתן חצי שעה פלוס מינוס, באוגנדה ירושלים ובלבונטין. ב 5.3 נקיים הופעה של הלהקה החדשה שלי Farthest South באוזן בר, ובה יתארחו גם חגי פרשטמן על תופים, מאט בולדווין על גיטרה ויהיה וידאו ארט של רן סלווין.

 הופעות השקה יהיו באיזור פסח והן יהיו בכל הארץ, הופעות מלאות , אולי עם נגנים אורחים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות ממופע The General Assembly

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150420725214654.377568.721654653&type=3&l=f526006a03

להאזנה ורכישה מקוונת מאלבומי יאיר יונה

 אלבומי Farthest South

 

 

וידיאו

יאיר יונה עם כלי המיתר The General Assembly באזור

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close