דיווח מהשטח

רות דולורס וייס | שמי האמצעי הוא סבל | מופע השקה

מופע השקה לאלבום הכפול החדש של רות דולורס וייס- "My middle name is misery", מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, צהרי שישי 13.01.2012. היה, האזין וראה, צילם ומספר – יובל אראל.

 

רות דולורס וייס, שמי האמצעי הוא סבל, מרכז פליציה בלומנטל. צילום: יובל אראל
רות דולורס וייס, שמי האמצעי הוא סבל, מרכז פליציה בלומנטל. צילום: יובל אראל

בשורה המצוטטת מתוך שירו של אלביס פרסלי (מילים ולחן ג'רי לייבר ומייק סטולר) – "שמי האמצעי הוא סבל" נושא אלבומה החדש של הזמרת רות דולורס וייס את המסע הכבד אותו היא מנסה להעביר באמצעות ביצועים מחודשים ובפרשנות אישית לאסופת שירים מוכרים היוצקים אמנם כאב, געגוע ותחושות עזות.

פרסומת

Trouble

If you're looking for trouble

You came to the right place

פרסומת

If you're looking for trouble

Just look right in my face

I was born standing up

And talking back

My daddy was a green-eyed mountain jack

Because I'm evil, my middle name is misery

Well I'm evil, so don't you mess around with me

האלבום, אותו היא הפיקה מוסיקלית ביחד עם יהוא ירון,  הושק במארז הכולל שני תקליטורים ובהם  19 ביצועים מחודשים בפרשנות אישית לשירים שרות אוהבת במיוחד, ביניהם ניתן למצוא את 'Moonchild'  של קינג קרימזון, "Lets Dance" של דויד בואי, "Here comes the sun" של החיפושיות, שירים נוספים המוכרים בביצועים של אלביס קוסטלו, בוב דילן, לאונרד כהן ואפילו שיר אחד תוצרת ישראל – "When you're gone" שכתב רוב הקסלי לצ'רצ'ילים, ומוכר גם בגרסתו העברית בפי אריק איינשטיין "אחינועם". אושפיזין נוספים באלבום הם נינה סימון, ניק קייב, בילי הולידיי ורוברט וואייט.

האלבום הוקלט במופע חי בהרכב של שבעה נגנים – אביב ברק בתופים, נועם דורמבוס בסקסופון, נמרוד טלמון בטרומבון, עידית מינצר בחצוצרה וקרן יער, נועה גולנדסקי על כלי הקשה, יהוא ירון בבס ורות דולורס וייס בלוויית פסנתר ושירה, בחודש אפריל 2011 באודיטוריום של מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, באותו מקום בו התקיים מופע ההשקה.

רות דולורס וייס, על הפסנתר, השקה. צילום: יובל אראל
רות דולורס וייס, על הפסנתר, השקה. צילום: יובל אראל

על העבודה להכנת האלבום מספרת רות עצמה –

"במהלך השנים בהן אני מופיעה הצטברו להן גרסאות כיסוי לשירים אליהן אני מרגישה קשר מיוחד. ההחלטה לעבוד עליהן כפרויקט, לעבד אותם, להרחיב ולהעמיק את הפלטה, באה בתקופה שהיה רצון עז לעבוד, אך חומרים מקוריים רק החלו להיכתב שוב.

רף הבחירה של החומרים היה האהבה שיש לי אל היצירות המקוריות ומידת הקשר הפנימי שלי אליהן – עד כמה אני יכולה לשיר אותם מתוכי, כשמושג ה"תוך" משתחרר מעט מהכובד הרב שמלווה אותי ולראשונה אני מרשה לעצמי לשיר מתוך מקומות שאיני מכירה בגוף ראשון, אלא משתעשעת במחשבה לו הייתי מכירה אותם".

רות היא מוסיקאית ישראלית, החיה בארץ ובחו"ל לסירוגין, מאחוריה השקת שני אלבומים קודמים, אופן שירתה המיוחד של רות מבטא כל תו שמתנגן, הפסנתר מתחבר לשירתה וכך צלילי חבורת הנגנים המלווה אותה רוקמים תיעוד נפלא של חושים ונשמה. קולה של רות מלא הבעה ועשיר, גם כשהוא נסדק הוא עדיין שומר על נוכחות. משהו קורה בשירים, גם לרות וגם למאזינים.

רות דולורס וייס והנגנים, מרכז פליציה בלומנטל. צילום: יובל אראל
רות דולורס וייס והנגנים, מרכז פליציה בלומנטל. צילום: יובל אראל

יום שישי השלושה עשר, תאריך מעורר מחשבות…שמיים אפורים, אויר קריר וגשם רוגזני מטפטף לו על רחובות העיר, הכיכר מול בית העיר שוממה, אני מגיע לבניין הסמוך, מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, פליציה, שעל שמה קרוי המרכז הייתה מוסיקאית יהודיה שנמלטה מציפורני הצורר הנאצי לדרום אמריקה, שם עשתה חייל בקריירה בינלאומית כמוסיקאית ופסנתרנית, באחרית חייה גרה בעיר העברית הראשונה והמרכז כולל את אוסף היצירות אותן בצעה.

המופע מתחיל עם עלייתה של רות דולורס לבמה, היא ניצבת לבד ופוצחת בשיר "God bless the child", מאת ארתור הרצוג, ומושר במקור על ידי הזמרת בילי הולידי, השיר מופיע כבונוס באלבום..הקהל מאזין, אני מתרשם עמוקות מהיכולת הווקלית העוצמתית של רות, קולה מכיל את כל הגוונים והדקויות שבצלילים, אכן, אין צורך כעת בליווי כלי נגינה.

אט אט מצטרפים הנגנים לבמה, בתחילה רק יהוא ירון המלווה את רות בבס האקוסטי  האימתני, הוא גם חוזר לגימיק שלו, שולף מברג המשמשו כתחליף לקשת נגינה, הפעם הוא לבוש כהלכה, עם נעליים..

כעת ההרכב המוסיקאלי על הבמה מלא, רות ממשיכה בשירתה, פוסעת בין השירים, היא מציגה לקהל הקשוב את תוצאות העבודה שעליה עמלה עם המוסיקאים, לקחת שיר שיר, להבין את לב ליבו, לפרק אותו לפרודות זעירות וללקטן מחדש בסדר שונה, אישי, בפרשנות אחרת מהמבנה המוכר, גם המלודיה מחליפה גוונים וחליפות, נולדת מחדש…

רות וחבורת הנגנים מנסים להעביר לקהל את התחושה שעמדה בזמן ההקלטה המקורית, התחושה אכן עוברת, צרפו לה את ההוויה של נטילת חלק של ממש בביצוע, כמאזינים כמובן, במרחק קצר מאוד מהמבצעים, לחוש אותם, לראותם, את תנועותיהם, המאמץ עם כלי הנגינה, הקשר והקשב ביניהם, מעלה את ההרפתקה בדרגה.

איתי וייס, רות דולורס וייס, השקה. צילום: יובל אראל
איתי וייס, רות דולורס וייס, השקה. צילום: יובל אראל

תוך כדי המופע מזמנת רות את אחיה הצעיר, איתי, להצטרף למופע, הוא תופס בגיטרה החשמלית, לוקח את קטע השירה על עצמו, נראה כי רות גאה באח, הוא פותח בביצוע לקטע הגברי בשיר "wedding dress" הלקוח מאלבומו של מרק לנגן "Bubblegum" וממשיך בביצוע ל "Toxic" של בריטני ספירס, רות ואיתי פשוט לקחו את שיר הפופ הזה שדרך אגב צבר מעל 50 מיליון צפיות בגרסה המקורית ביוטיוב והפכו אותו לשיר מצ'ואיסטי לחלוטין, הבחירה באיתי הייתה מוצלחת.

לא אתאר את הנגנים, כולם כאחד מהמוצלחים שישנם, משלבים קטעי סולו בכלי נגינתם, כלי הנשיפה, ההקשה והמיתרים, האמת שהייתי יכול להמשיך ולפרט אודות ההתרחשות משיר לשיר אבל את זה אני משאיר לכם, הקוראים, או שתעקבו אחר המופע הבא הצפוי, או שתגלשו ישירות לאתר החנות, האזינו לדגימות ופשוט תזמינו את האלבום – http://www.ilovemusic.co.il/product/652, אם חשקתם בהורדה מהירה אז תנסו את העמוד הבא – http://www.ilovemusic.co.il/product/653

לחצו לצפייה ב גלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150517163674654.392031.721654653&type=1&l=eb9281ff49

וידיאו קליפ בטעמי האישי, שלושה ביצועים מתוך המופע  – קינג קרימזון, הצ'רצ'ילים ודויד בואי

בקליפ הבא תוכלו לצפות בביצוע ל-'When I Left The Room' מיום ההקלטות במרכז למוסיקה ע"ש פליציה בלומנטל.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: