דיווח מהשטח

יומולדת לשמֶמֶל ואתם חוגגים

להקת שמֶמֶל חוגגת ארבע שנות פעילות במופע חגיגי בבארבי ת"א. 11.10.2011 23:00. הופעה\חגיגה\מוסיקה\הומור,ריקודים – היה, ראה, צילם, הסריט ואף כותב – יובל אראל ל"חדשות המוסיקה" ו"הבלוג של יובל אראל".

שמֶמֶל וחבר מהגרובטרון, בארבי ת"א. צילום: יובל אראל
שמֶמֶל וחבר מהגרובטרון, בארבי ת"א. צילום: יובל אראל

בחודש דצמבר 2008 חגגתי לראשונה את שמֶמֶל, מסיבת לביבות חגיגית והשקת סינגל הבכורה עם "חנה זלדה והלביבות" במדרחוב של סמטת מרגוזה במתחם שוק הפשפשים, קצת גשם, הרבה מתקהלים, לא פחות נגנים שהתפרשו לאורך הסמטה במופע מלווה בשמחה, הומור, ריקודים וחגיגה אחת ארוכה ומתמשכת.

אפשר לאמר שאלו הקווים המאפיינים את חברי הלהקה והופעותיה – שמחה, חגיגה, ריקודים ועליצות, כי להקה זו קיימת כדי לשמח את הלבבות.

שמֶמֶל החלה את דרכה בשנת 2007, במועדוני תל אביב. מאז, במשך כמה שנים הופיעה הלהקה ברחבי הארץ, הספיקה לשתף פעולה עם אמנים שונים – קובי אוז, אפרים שמיר, גורי אלפי, תמר אייזנמן, ועוד רבים וטובים, גם את המדיה הטלוויזיונית לא קפחו חברי ההרכב והופיעו באירועים, טלוויזיוניים ואחרים – ה'פיינל פור' של ליגת העל בכדורסל, תוכנית הלילה של ליאור שליין, הסרט 'הקרחת שלי' של טל ברמן, והסדרה 'דני הוליווד'.

שמֶמֶל: כוללת מניין ויותר נגנים – דרור ויידמן – שירה וסקסופון, יניב רווה – גיטרה ושירה, שם חממי – גיטרות ושירה, אייל רווה – גיטרה באס, רן גנז – תופים, מיכאל שוורץ – קלידים, אקורדיון ושירה, ברק הנר – חצוצרה, גל  דהן – סקסופון, יונתן רובין – סקסופון ושירה, מעיין מילוא – טרומבון, שירה.

מהיכן מגיעה השמחה והעליצות הרבות המלוות את המוסיקה וההופעות? הסגנון, אפשר לאמר קברט תיאטרלי, אפשר לאמר סטירי ניטראלי, אפשר להגיד גימיק ויזואלי, אפשר לאמר מלל אקטואלי,  ואפשר לאמר שמֶמֶל…

הלהקה חוצה סגנונות שונים, כאשר הקו המחבר בין כולם הוא כיף טהור.  מדובר במופע אנרגטי, קברטי, קרקסי, תיאטרלי, הרבה הומור, טירוף מוחלט ושמחה כובשת. סול, פאנק, בלוז, בלקאני, רוק, שנסון, פולק-רוק, ובקיצור – שמֶמֶל.

בחודש יולי האחרון חגגו חברי ההרכב את השקת אלבום הבכורה "הליום להמונים".

האלבום שהופק בידיו האמונות של אורי וורטהיים מלהקת "התפוחים" והרכב "רדיו טריפ", הנו פרי עבודה של עשרות ידיים ומוחות, האווירה המרומזת באלבום בשיר הנושא של חגיגה והשלכת כל הבעיות מעבר לגב ולגו, כניסה לעולם של אשליה –

ברוכים הבאים אל האשליה

הפנטזיה תתחיל עוד מעט

נתקו עצמכם ממכשירי ההחייאה

התעטפו טוב טוב בחושך

לא יאונה לכם כל רע

אנא העלימו עין מן המראה

 

שמֶמֶל חוגגים יומולדת בבארבי. צילום: יובל אראל
שמֶמֶל חוגגים יומולדת בבארבי. צילום: יובל אראל

אמש, בשעות הערב האווירה הכללית בארץ הייתה ממש טובה, הלב התרחב למשמע החדשות על ההחלטה וההסכם להשבתו של החייל החטוף גלעד שליט, עובדה זו היוותה נתון פתיחה מצוין לקהל הצעיר שהחל לזרום לפתחו של מועדון הבארבי, אורי וורטהיים שכבר ניצב על עמדת הסאונד דאג לפתח ולהיטיב את האווירה במוסיקת גרוב שמחה וצוהלת כהכנה נפשית לקראת המופע, אט אט החל האולם להתמלא במאות צעירים, חלקם אפילו צעירים מאוד, הרבה חבר'ה מנס ציונה, הרבה תל אביבים, שבאו לחגוג עם כל סיבה למסיבה את המופע של שמֶמֶל.

מניין הנגנים שהתפרש על הבמה פתח עם שיר הנושא של האלבום – הליום להמונים והחגיגה יצאה לדרך, חמישה שירים מתוך האלבום היוו סיבה מספיקה לצעירים פשוט מאוד לשמוח ולרקוד אל מול הבמה.

בהמשך המופע ארחו חברי ההרכב הענקי את דרור אהבה רומם מלהקת הגרובטרון, דרור הוא האיש האחראי על השירה העברית והארצישראליות של הגרובטרון.  שנתן לנו את השטן בכבודו ובעצמו…

השמֶמֶלים המשיכו בסדרה נוספת של שירים מתוך "הליום להמונים" ואפילו שילבו שיר חדש מהפכה.

סיומו של הערב השמח והעולז היה בצמד שירים – כביש 6 וכמובן איך אפשר שלא – הסיפור של חנה זלדה והלביבות.

וככה לסיום עוד סוד קטן, כשהמסרטה מוקמה שם למעלה על הגלריה מעל הבר, היא מצאה לה חברים לשורה בדמות ציוד הסרטה של חברי שמֶמֶל שלא מוותרים על תיעוד של כל צעד ונשיפה בהופעותיהם, גם אביהם של צמד חמד מהנגנים – יניב ואייל רווה, תפס לו זווית שם למעלה בגלריה המשקיפה לעבר רחבת הקהל והבמה, בתוך כך ובהתלהבות שתפסה את כולם שמענו גם קצת על התולדות, אז מסתבר שכאן מדובר בגנום, כן, לא האבא ולא האימא, אבל הסבא שלהם היה חזן, הם הספיקו ללמוד נגינה וגם לשרוף זמן בקונסרבטוריון…

מכיוון שתאכלעס הערב היה מסיבת יומולדת, השארתי להם מתנה, ביציאה מהאולם הוצב דוכן עם האלבום וחולצות, הוספתי לי לאוסף מזה ומזה, המחיר ברצפה ממש.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150344932769654.364964.721654653&type=1&l=4081303cf4

חנה זלדה והלביבות במדרחוב מרגוזה ביפו

שמֶמֶל בבארבי, חלק 1: מתוך אלבום הבכורה

שמֶמֶל בבארבי, חלק 2: עם דרור אהבה רומם

שמֶמֶל בבארבי, חלק 3: שירים חדשים…

שמֶמֶל בבארבי, חלק 4: הדרן, זלדה, לביבות

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close