מאחורי הצלילים עם שלמה גרוניך ומתי כספי

מופע פתיחה לסבב ארבעים שנה לאלבום "מאחורי הצלילים", היכל התרבות ראשל"צ, 05.05.2011 20:30, היה, שמע, צילם, התרשם וכתב – יובל אראל.

בכל עת שאני מגיע לאולם המתקרא "היכל התרבות" והוא לא משקיף לעבר רחוב מרמורק ושדרות רוטשילד אני חש מרומה קצת…אין זה משנה אם ההיכל המדובר יותר מפואר, יותר חדש, יותר מודרני ומשוכלל מההיכל המקורי, זה בגנים, כשהיכל שכזה מחובק ברחובות על שם מלחינים ונגנים, קצת קשה לקבל את העובדה שגם בפריפריה יש תרבות.

ראשון לציון, עיר ואם בישראל, די זקנה, די צעירה, גם היא מתהדרת בהיכל תרבות משלה, שבוע ראשון של חודש מאי וכבר חוגגים כאן את "פסטיבל האביב", בין לבין מארח ההיכל את המופע "מאחורי הצלילים", הערב, זהו מופע פתיחה למסע הופעות שימשך על פני שלושה חודשים במקומות שונים ברחבי הארץ, ראשל"צ נבחרה כנקודת פתיחה.

מאז נפגשו לראשונה בשנת 1970, עת החלו לעבוד במשותף על יצירות מוסיקאליות ששיאו התבטא בהשקת האלבום "מאחורי הצלילים" בעקבות צילומו והקלטת המופע באולם צוותא, חזרו והופיעו צמד המוסיקאים, שלמה גרוניך ומתי כספי כמה וכמה פעמים עם המופע הנושא שם זה. הקאמבק המשמעותי האחרון היה בשנת 2002 או אז הופק תקליטור חדש בו נוספו מספר שירים שלא היו באלבום הויניל המקורי. הם המשיכו מעת לעת לחדש את המפגש ביניהם ולבצע את האלבום.

כיום, לאחר שחלפו ארבעים שנה מאז המפגש הראשון ביניהם החליטו לחגוג זאת כאמור במסע הופעות מחודש.

הערב, האולם היה מלא מפה לפה, ברם, השורות האחרונות היו ריקות למחצה, כמה מאות חובבי מוסיקה, חלקם המכריע מבוגרים בשנות החמישים, גם צעירים רבים ניכרו ביניהם, שאלתי כמה, האנשים הגיעו ממקומות שונים, מכפר סבא ורעננה ועד פתח תקווה ורחובות, כולם חובבי הצמד ביקשו לתפוס מקום טוב דווקא במופע הראשון במסע הנוכחי.

חשיכה, שני פסנתרים חשמליים וכסא עם גיטרה אקוסטית הוצבו בחזית הבמה הגדולה, גדולה מידי, פנסי רחוב מיניאטוריים דלקו לצידי המקלדות. מחיאות כפיים כשצלליות המוסיקאים הגיחו מן העלטה לקדמת הבמה. המופע החל, נעימה מוקלטת נשמעת ברקע, פתיחה | אלוהים מרחם, אט אט מתגברים הקולות ומשתלבים בנגינה על הפסנתר החשמלי והגיטרה האקוסטית, יהודה עמיחי כתב, גרוניך וכספי הלחינו, עבדו ונגנו:

אלוהים מרחם על ילדי הגן
פחות מזה על ילדי בית הספר.
ועל הגדולים לא ירחם עוד
ישאירם לבדם
ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע
בחול הלוהט כדי להגיע
אל תחנת האיסוף
והם שותתי דם…

ומיד עברו לשירו של נתן זך – כשאלוהים אמר בפעם הראשונה

כשאלוהים אמר בפעם הראשונה
יהי אור
הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך
הוא לא חשב באותו רגע על השמים
אבל העצים כבר החלו מתמלאים במים
וציפורים קיבלו אוויר וגוף
אז נשבה הרוח הראשונה
אל עיני אדונינו
והוא ראה אותה במו עיני ענן כבודו
וחשב כי טוב
הוא לא חשב באותו רגע על בני האדם
בני אדם לרוב.
אבל הם כבר התחילו לחשוב על עצמם…

כן, פתיחה שכזו, לא סתם האלבום נקרא "מאחורי הצלילים" הרי מדובר בשני מוסיקאים שניתן להמשילם למפעילי בובות בתיאטרון ילדים – כך הם ניצבים מאחורי הצלילים – המילים, הלחנים, העיבודים, כלי הנגינה, השילוב הקולי בינם לבין עצמם ובין הכלים, רקמה מוסיקאלית טהורה, חכמה ונקיה.

כך הוא הקטע הבא, פרלוד מספר 1 של יוהאן סבסטיאן בך מהווה את המעטפת המוסיקאלית ל מילותיו של רבינדרט טאגורי – אל נא תלך

אל נא תלך
מעימי דודי
בטרם אומר לך
לך לשלום
ערה הייתי כל הלילה
עתה כבדו עיני משינה
יראתי פן תאבד לי
מידי אשן את שנתי

והם מתחילים, מתי כספי עם היבשושיות שלו, עם הומור תפל ומשמים, משתלב בליצנות והקופצניות של שלמה גרוניך, הם עושים מחוות הדדיות, במילים, במבטים, בידיים, בכלי הנגינה, דו שיח ברומו של עולם, כמו שני בני אלים שכנפיהם נקצצו והילתם דהתה, הם ניצבים כך על הבמה מול האולם העצום ונותנים את איכויותיהם אחת אחר השנייה, הקהל מתמוגג מנחת, מתחיל לזמזם את המילים, הצמד, משופשף לאורך השנים נותן לקהל את מבוקשו – פזמון משותף, האורות נדלקים, מאירים את הקהל, שמצדו עושה את המוטל עליו בשמחה, שוב חשיכה, הרשות נתונה עתה לצמד.

הם משלבים בין לבין גם ביצועים אחרים, לחומרים שאינם מהאלבום, קצת של מתי, קצת של שלמה, פנקס הקטן – של מתי כספי, מתוך סיפורי דמון ראניון, עיבוד להצגה "עיר הגברים" של דן אלמגור, שגם כתב, מתי הלחין,

פנקס הקטן היה רק נער מעלית כחוש כמו כעך
פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה אהב אותה כל כך
הוד מעלתה הייתה בעצם רקדנית יפה מעין כמותה
הוד מעלתה כלל לא ידעה שבעולם יש פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
עליה הוא חלם תמיד
בין הקומות במעלית
כי היא כל כך יפה הייתה
הוד מעלתה….

מתי מימין, שלמה משמאל, על האורגן הקטן של מתי, ארבע ידיים בשיר אחד, הו, הוד מעלתה לא תיארה לעצמה, שאת סיפורה הטראגי עד מוות ינגנו בארבע ידיים כאן בהיכל התרבות של ראשון לציון.

הקהל מתמוגג, אמרתי כבר? אז הוא ממשיך ומתמוגג יותר…הצמד ממשיך בגיגים שלהם, שלמה מתחיל לבצע בגרסתו שלו את להיטה של להקת "ציפור נדירה" – Sympathy, אט אט מתחלפות המלים לעברית…"יש לי סימפטיה"…מאיר ויזלטיר כתב, הצמד שרבב אותו לאלבום המחודש הכפול שהפיקו בקמבק בשנת 2002

יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל-אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתעקשים בתל-אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל-אביב…

והמופע נמשך, כבר חלפה לה שעה, שעה ומחצה, הם מבקשים לרדת, מחיאות הכפיים מחזירות אותם לבמה, ביצוע מדליק לאיש הקטן הזה – בן גוריון, כן המילים נשמעות היום אמיתיות מתמיד, עם כל המתחולל מסביב ומבפנים, הוא כל כך חסר…

ושוב הקהל מסרב לשחרר אותם, מחיאות הכפיים העקשניות והממושכות מחזירות את הצמד שוב, להדרן שני ושלישי, קצת מתי, קצת שלמה וקצת ביחד.

לסיכום – אם חסר לכם, תחסכו, תוותרו על מנת שווארמה או סיגריות, רוצו והזמינו כרטיסים לאחד מהמופעים הבאים בסיבוב הנוכחי, "מאחורי הצלילים 2011" משתבח כמו יין איכותי, אסור להפסיד, אסור לוותר, רוצו, רוצו.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
http://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150177101509654.320222.721654653&l=bcace70f63

לחצו לעיון בכתבה של עידן חגואל ב"עכבר העיר" על המופע, התמונות שלי
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,405,209,60508,.aspx

שלמה גרוניך – מאחורי הצלילים 1973
http://www.shlomogronich.com/behind.shtml

מתי כספי – מאחורי הצלילים 1973
http://www.matticaspi.co.il/albums/behind1.shtml

אהוד מנור המנוח על מאחורי הצלילים –   1984