כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

בלאקפילד – הרווח בין הזמר לקהל

אביב וסטיבן, בלאקפילד. צילום יובל אראל
אביב וסטיבן, בלאקפילד. צילום יובל אראל

אביב גפן ולהקת בלאקפילד, מופע פתיחת טור בינלאומי, מועדון רדינג 3 נמל תל אביב, ליל שישי, 01.04.2011 23:00. נשלח, נדחף, שמע, ראה, צילם והרהר בקול רם: יובל אראל.

אביב גפן הוא מותג, לא פחות מוכר מהכבש השישה עשר של אביו. אביב גפן הוא סמל וציון דרך, החבר הצעיר של יצחק ושמעון, הכיכר, נוער הכיכר, הדור המזוין. הזמר שסחף את הנוער הישראלי בשנות התשעים, אותו כינה "ילדי אור הירח", ומזוהה עם הזרם השמאלי בפוליטיקה הישראלית. שיריו של גפן עוסקים בנושאים כמו אהבה ושלום, ומנגד הוא נוגע בנושאים שנויים במחלוקת כמו מוות, התאבדות, דת, סמים, צבא וסרבנות.

לקראת המופע אמש הפציע האביב בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום בערוץ עשר, לא הייתה זו הופעתו המיטבית, זמר בן משורר המבלבל בין זכר ונקבה בעברית, הוגה מילים לועזיות בהיגוי קלוקל, לא התרשמתי, רשמתי לפני נקודה אדומה אחת.

ליל שישי, מתחם נמל תל אביב מתעורר לחיי הלילה, טורי מכוניות משרכות דרכן אל החניונים מסביב, גשר הולכי הרגל מעל הירקון עמוס במשפחות וילדים המבלים בבתי הקפה והמסעדות במתחם, האוויר עדיין אוחז בצינה קלה, אפשר לאמר שזהו ערב שישי הראשון של אביב 2011. הרחבה במועדון רדינג טרם התמלאה, כמה עשרות צעירים יושבים על הרצפה סמוך לבמה, מסתבר שנוער הכיכר הגיע למופע. גדר מחסומים תוחמת את הבמה והרחבה, משמע אנחנו מצויים במופע פארק, מישהו כאן חשש שהמעריצים יקפצו על הבמה, מוזר, ג'סטין ביבר לא מופיע כאן הערב…

לקראת השעה אחת עשרה האולם מתחיל להתמלא יותר ויותר, בעמדה שלי אני מזהה את יוסי חרסונסקי המיתולוגי ועוד כמה אולד סקולס, מפתחים שיחה לקראת ההופעה, חרסונסקי מספר על אביב הילד הקטן, לפני כמה עשורים, מחליפים רשמים על הרכבי רוק עתיקים, אלו שבאים לעשות קופה אחרונה על הקהל הישראלי, היכן הם היו בשנים עברו.

הקהל כבר קצר רוח, כל אימת שאחד מאנשי הצוות עולה לטפל בציוד האלקטרוני בטרם תחילת המופע, מחיאות כפיים ותשואות נשמעות מהקהל, בפרסומים הרשמיים נמסר כי המופע יתחיל בעשר וחצי, כן, שמענו על זה, מתי יפנימו בארץ עמידה בזמנים…

סוף סוף הם עולים לבמה, אביב בגופיה לבנה וז'קט שחור, סטיבן ווילסון יחף, נעמדים בקדמת הבמה, הם הכוכבים, מאחור, חברי הלהקה – ספי אפרתי בגיטרת באס, ערן מיטלמן בקלידים ותומר צדקיהו על התופים – נותנים את המסגרת המוסיקלית, אביב וסטיבן – הדואו המתויג תחת השם בלאקפילד. אביב הוא שלנו, סטיבן – מי שהקים את להקת פרוקופיין טרי.

המופע נפתח בביצוע השיר Blood זהו השיר השביעי באלבום החדש, פתיחה מצוינת לנגינה ושירה משותפת, המסמנת – אנחנו שנינו כאן, שווים לחלוטין, בקנה מידה בינלאומי, זהו ההרכב שלנו וזו ההופעה שלנו.

שיר רודף שיר, הם משולבים, שירים מהאלבום החדש לצד שירים מהאלבומים הקודמים, קדמת הבמה נדמית למעין בית תפילה – ידיים מונפות אל על, אורות כחולים של מכשירי הדור הרביעי מרצדים, כולם עסוקים בתיעוד.

בין לבין אביב פונה לקהל, זהו הקהל שלו, הוא מתנצל מראש, לדבריו זהו המופע הפותח מסע הופעות ארוך בין יבשתי, אם יהיו טעויות, תסלחו לנו, המופע ממשיך, אביב וסטיבן מנסים מעת לעת להתקרב, לפרוט על הגיטרות האחד מול חברו, ושוב מתרחקים, כל אחד לחלקה שלו בקדמת הבמה, לסטיבן יש את הקטעים שלו, הוא מתפרץ ממש אל הקו הראשון של הקהל וחוזר לאחור, מרקד, מסתובב וחוזר לעצמו, כשהוא שר אביב נותן לו את החופש, שיתוף הפעולה ביניהם מושלם, ההרכב מאחוריהם משדר מקצועיות, נותן לפרפורמרים בחזית לתת את המיטב.

מילים שנשמעו פעם נועזות, מצמררות ובוטות כבר לא מזיזות נימים אצל המאזינים, כשאביב עובר לשיר Go To Hell המילים משום מה לא מזעזעות כמו פעם, הדור המזויין כבר לא מתרגש:

Fuck you all, Fuck you
Fuck you all, Fuck you
I don’t care, I don’t care

Fuck you all, Fuck you
Fuck you all, Fuck you

I don’t care, I don’t care
Anymore, Anymore

Go To Hell
Go To Hell
Go To Hell
Go To Hell

וכאשר אביב וסטיבן עוברים לשיר הנושא של האלבום החדש DNA מעין בלדה על פרידה ואמת פנימית ¬- את יכולה לסלוח לי? על דברים שאמרתי, דברים שעשיתי, ללכת עכשיו ולא לחזור לעולם…

DNA, welcome to my DNA
Stupidly who wants to stay
With my DNA
DNA, you cannot fix what you get
Things that I try to forget
In my DNA

Can you forgive me?
For things that I’ve said
Things that I’ve done
Go now and never come back

DNA, we all got expiring dates
Trust me there’s no get away
From my DNA
DNA, Wires of sadness and pain
Always remaining the same, my DNA

Disarmed by the music, there’s bombs in my head
You’ll always get burned
Go now and never get back

My deadly venom, Soon I’ll be dead
Go now my lover
Go now and never come back

כבר חלפה שעה ויותר, אביב מניח את הגיטרה ועובר לשבת אל מול האורגן, הם שניים, אביב בקדמת הבמה ומאחוריו ערן, הקלדנים. זהו מקומו הטבעי של אביב, כזמר ומלחין. המופע עומד להסתיים, הם יורדים מהבמה, דקות ארוכות הקהל מוחא כף וממתין בסבלנות, לבסוף חברי ההרכב חוזרים לקול תשואות ונותנים את ההדרן המצופה – חיבור בין שתי היצירות היותר מפורסמות של בלאקפילד – Hello ו- End of the world, כן, סוף העולם לא הגיע בסיומה של ההופעה, אני יוצא החוצה לאוויר הנמל, מימין ניידת משטרה וחוליית שוטרי יס"מ משגיחה על קהל בני התשחורת המתחיל להגיח מהחניונים אל ריכוז הפאבים של הנמל, לילה אביבי של אלכוהול תופס את מקומו, הקהל פונה לרכביו, אלו שניצלו את מכירת האלבומים בדוכן של "קצת אחרת" יוכלו כעת להאזין לאלבום החדש בדרכם הביתה.

וכן, דבר נוסף, ההפקה לא אישרה צילומי ווידיאו, כשנכנסתי נשאלתי עם יש ברשותי מסרטה, לא, אין, רק מצלמת סטילס, ולא, לא מצלם הופעות בסמארטפון.

לעיון בסקירת ההופעה בעכבר העיר, התמונות שלי

8,.http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,405,209,5977aspx

לצפייה בגלריית תמונות שצילמתי במהלך ההופעה

http://www.facebook.com/album.php?fbid=10150143661334654&id=721654653&aid=298724

בלאקפילד – האתר הרשמי

http://www.blackfield.org/

מילים לשירי האלבום החדש

http://www.darklyrics.com/lyrics/blackfield/welcometomydna.html

בלאקפילד – טעימות מהאלבום החדש -Welcome to my dna

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

5 תגובות

    1. לנקיה מבפנים – תודה, עיינתי בתצלומים שלך ובכלל בתיאור המילולי, יפה מאוד, עמדתי לא רחוק ממך, אבל גם הגעתי לנקודות נוספות באולם, התיאור שלך אמין ונכון. 🙂

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא