כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

הקולקטיב שועט קדימה

להקת הקולקטיב, מופע ראשון במסע להשקת האלבום החדש Onwards, מועדון בארבי תל אביב, 10:03.2011 23:00. היה, טיפס לגלריה, התחפר למטה דרך הקהל עד הבמה, עשה סיבוב ארוך לגלריה הנגדית, שמע, צפה, צילם, הסריט ועכשיו גם מחרטט כמה מילים+איזכור וקירדוט: יובל אראל.

תמונה קבוצתית לפני העליה לבמה. צילום: יובל אראל
תמונה קבוצתית לפני העליה לבמה. צילום: יובל אראל

טוב, אז נתחיל מההתחלה – זה כבר שבועיים שצוות מונוקרייב מפגיז אותנו במלחמת גרילה דרך כתבות, ראיונות, פיזור סינגלים וקליפו – טיזרים לקראת המופע של להקת הקולקטיב בבארבי כחלק ממסע השקה לאלבומם החדש. בא ננסה ככה בשתי ידיים לספור ולתייג את התוצרים – מיוזיק ספוט, טמקא, נרג', וואלה, ישראל היום, הפוסט המקומי, עכבר העיר, מאקו, שכחתי מישהו?

כן, גם האלבום עצמו כבר מאוחסן בבאנדקמפ ככה לרווחת המאזינים, שיאזינו, פעם פעמיים, אפילו יותר, יקראו את המילים, ינסו להכיל את המסר.

אז זה כבר ברור שאגיע למופע, בכל זאת, לא כל יום מזדמן לצפות ולשמוע להקה ישראלית שעשתה משהו בחו"ל, חזרה מהעולם הגדול, לא אחת שמתבוססת, ויסלחו לי הבעלים, באחד ממיני המיני מועדונים כאן בארצנו, כן אלו שמניין אחד או שניים ממלא אותם עד אפס מקום.

אז זהו, לקראת 23:00, הבארבי כבר מלא לעייפה, אפילו פתחו את הטראסה של הקולטורה עליה השלום, כמה מאות צעירים עומדים וממתינים, כן אמרו שיתחיל בעשר וחצי, הקהל כבר הגיע שעה לפני.

הקולקטיב. צילום: יובל אראל
הקולקטיב. צילום: יובל אראל

האורות כבו, מחיאות כפיים חזקות, חברי הקולקטיב עולים לבמה, ומתחילים, הם מתחילים עם "סיימון אמר"–

Simon says please step aside, hand your passports and your pride, fingerprints & bloodshot eyes – sir, don't cross the line

כן, על השיר הזה הם סיפרו לניר גורלי, עורך מדור המוזיקה בעכבר העיר – "השיר נכתב כמחווה לפקיד ההגירה סיימון האיש והבושה הבירוקרטית. סיימון הוא לא רק פקיד הגירה, סיימון הוא השרירותיות עצמה המעכבת אותך. סיימון הוא לא רק השרירותיות עצמה, כי אם הבושה החיצונית שאתה חש כשהשרירותיות עצמה מעכבת אותך. סיימון הוא לא רק הבושה החיצונית, אלא גם הבושה הפנימית על כך שאתה חש הקלה שהשרירותיות רק עיכבה אותך ולא עצרה אותך לגמרי".

ומיד עוברים לשיר הבא – "איש יותר טוב" – אז בבקשה, תתעורר גבר טוב, ומיד לשיר השלישי באלבום – "סחורות גנובות" – "במהלך שיטוט ברחובות אנגליה, עצר לפתע וואן לבן באמצע הרחוב, והציע לנו לקנות זוג מוניטורים חדשים, דנדשים, ישר-מהקופסא-מה-קוראים-אותם. השיר נכתב בדרך חזרה הביתה, ומדבר על סחורות גנובות ובכלל, על דברים שבאים יותר מדי בקלות בחיים". כך סיפרו לקוראי העכבר.

שועטים קדימה בבארבי. צילום: יובל אראל
שועטים קדימה בבארבי. צילום: יובל אראל

הלהקה מנגנת שונה, זה לא הרוקנ'רול, זה לא הפאנקי, יש להם גרוב אחר, תוצר של יצירה משותפת ועבודה קשה לאורך זמן, מורגש שהחומר הזה זורם להם בדם, מורגש שעידן רבינוביץ ורועי ריק מתואמים, מפרגנים, יודעים את התורה ומעטרים אותה בחן רב, איתם ביחד רועי האח של עידן רבינוביץ', דניאל שהם, עמנואל סלונים, יוסי מזרחי ונדב לוזיה. לעתים אתה לא יודע מי מנגן במה, הם פשוט מחליפים כלים, בינם לבין עצמם, או סתם כל אחד מראה כמה שהוא יותר מוכשר, מה? הם אכלו את הקונסרבטוריון כולו….

הקהל כבר חם ורוקד, אורח מוזמן אל הבמה, האיש שפורט על מיתריו בכל מקום, במועדונים, במסיבות רחוב ופסטיבלים – עוזי פיינרמן "רמירז", מצטרף בתחילה עם מעין בנג'ו, הקהל אוהב אותו, תוך שיר או שניים וכבר הקולקטיב מלווים את רמירז בשיר שלו – Mountain Climbing….אי אפשר עליו, אי אפשר בלעדיו.

הזמן רץ ושיר רודף שיר, הערב מתקרב לסיומו, חברי הקולקטיב יורדים מהבמה וחוזרים מיד לביצוע הדרן – Home Office ו- Whisky eye, שוב הם יורדים אבל אחרי שתי דקות חוזרים לפינאלה, נדמה שיותר משהקהל לא רוצה שהערב יסתיים, כך חברי הקולקטיב היו מוכנים להישאר לעוד שעה של נגינה ושירה.

חצות וחצי, המופע מסתיים, הקהל יוצא בחזרה ללילה החורפי והגשום, דוכן בפתח ממתין לנוהרים, מי שטרם הספיק לרכוש את האלבום החדש, וכן, יש גם מבצע, שלושה אלבומים במאה. הייתה זו פתיחה מצוינת לסופשבוע, לילה טוב.

סיקור המופע על ידי תאיר קסלר בעכבר העיר, מעוטר בתצלומים ווידיאו שלי

סיקור המופע על ידי טל הנדלס במיוזיק ספוט, מעוטר בתצלומים ווידיאו שלי

לצפייה בגלריית התמונות שצילמתי במופע

הוידיאו: הפתיחה –  Simon Says+A Better Man

הוידיאו: הפינאלה הנהדרת, ההדרן של ההדרן

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

10 תגובות

  1. אני רואה שהמשיכו במסורת התמונעתית להתחיל ההופעה לפחות חצי שעה אחרי הזמן… שווה שווה שווה את הציפייה! מהבארבי – לרדינג, הלאה!

  2. אומנם לא הייתי בהופעה אבל יש לי את הדיסק והוא מעולהה!!!
    המשיכו ככה!! ויובל….
    יצא לי להיתקל בך בכמה הופעות ולקרוא אחרי זה את הסיקורים אני חושב שאתה מסקר ממש טוב ותודה על זה.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא