דיווח מהשטח

גיא לוי – הגשר

גיא לוי, מוזיקאי – מלחין, משורר ומעבד, מופע מתוך אלבום בכורה "הגשר", תיאטרון תמונע 26.02.2011 23:00. צפה, האזין וצילם: יובל אראל.

גיא, נגן קונטרבאס, הצועד מעבר לגבולות הז'אנרים במוזיקה, נטל חלק בהרכבי רוק, תזמורות קלאסיות, ג'אז, מקצבים לטינים כסלסה, ואפילו מוזיקה יוונית, הספיק לשלב לימודים באמסטרדם ולנגן ביחד עם מוזיקאים כנועה גולנסקי במופעה החדש – "סוכריות מזרים", עם שלומי שבן במופע מחווה ליוסי בנאי, עם רוני אלטר בפסטיבל הפסנתר ועוד.

גיא לוי - הגשר
גיא לוי - הגשר

עתה משחרר גיא למאזינים אלבום בכורה "הגשר", אלבום הכולל חומרים שגיא כתב, הלחין ועיבד בין השנים 2007 עד 2008 ותוך שיתוף פעולה עם מוזיקאים כגיא שמי בגיטרות, דוד אלפנדרי בסקסופון וחליל, אורי גינצל בפסנתר, ספי ציזלינג בחצוצרה וגל תורן מלהקת "מרסדס בנד" שסייע רבות בהפקת האלבום.

 

באלבומו הכולל 13 קטעי מוזיקה, שירים ואף יצירה אינסטרומנטלית המוקדשת לעיר תל אביב משלב גיא תמלילים העוסקים בתקווה, אהבה, אכזבה, געגועים ועצב הנעטפים בצלילים עדינים ומלודיים השואבים עצמם ממקצבי הג'אז והבוסה עם קריצות ושילוב של רוקנ'רול, לחנים רגועים וענוגים לצד עוצמות.

שיר הנושא של האלבום "הגשר" מהווה תעודת זהות לאלבום – שילוב של לחן המתנגן ברכות ומעוטר בכלי הנשיפה המעודנים, לצד פריטת גיטרה קלאסית וליווי פסנתר מהווים מסגרת למלל האוצר בחובו פגישה,תקווה, רמז לבאות:

 

אז, כלום עוד לא נסגר ניפגש מחר
על הגשר
וכשאותו נחצה רחוק ממחסה
אגלה לך ש:
זה אולי לא הזמן הנכון אך את כאן
אני בערך.
אז אבטיח לך שלא אעזוב לא אעזוב
ואת תחייכי אליי.

השמש מוכנה, דלת נפתחה – זמן ללכת.
איך בלי אזהרה סתם ללא סיבה רגלי עוצרת.
על הגשר היום נוותר כאשר איני מנגד,
תנסי למצוא לך גבר אחר אולי נדבר,
אני אל הפינה חוזר

לשבת.

עכשיו אני כבר ער רק שקצת יותר
קרוב אלייך.
כבר אין לי בעיה עם גשר שהיה רחוק ממני.
כי לאהבה חופש מאיך ומתי שמתחשק לי,
כנראה שלא איתך אבלה, כשאעלה
על הגשר לבדי.

לחצו להאזנה לשיר

 

 

השיר היחידי באלבום שאיננו פרי עטו של גיא, נלקח מתוך עזבונו של נתן אלתרמן, "בחצי גרוש שרוכי נעליייים" או בשמו המקורי "ילדי ההפקר" – השיר במקורו הושר לראשונה בהצגת תיאטרון "המטאטא" ב 1934. ועוסק בילדים העזובים העוסקים ברוכלות מבית לבית ומבטיחים בפזמון הנוקב:

בחצי גרוש שרוכי נעליים

ושלושה מיל עיתונים.

היום, היום תקענו רק עיניים,

מחר נלמד לתקוע סכינים!

האולם החשוך של תיאטרון תמונע התמלא אט אט בקהל שהגיע להאזין ולכבד את גיא במופע, חברים, עמיתים לדרך המוזיקאלית.

המופע מתחיל בהיסוס מה, גיא לוי על הקונטרבאס, לצידו גיא שמי בגיטרה חשמלית, את הנופך המעודן יותר מגישים קטיה תובול בפסנתר ודוד אלפנדרי בכלי נשיפה, על הקצב אחראי יואב זוהר והתופים.

השיר הראשון "כשהעולם היה רחוק" מהווה פתיח מצויין הנותן לנגנים להעשיר את האווירה בצליליהם, לוקח את המאזין למחוזות רחוקים, המילים מדברות על בריחה, קדרות, ותקווה.

המופע זורם, שיר אחר שיר, גיא מזמין את אורח הערב, איתן רדושינסקי, המוכר כסולנה של להקת מידנייט פיקוק, לאיתן עבר עשיר ומגוון בתחום המטאל בארץ ובגרמניה. קולו המיוחד, האדיר נותן נופך דרמטי לשירים. הוא מתחיל כסולן בשירו של סקוט ווקר – Montague terrace in blue, ומסיים בדואו ואינטרפרטציה של גיא לשירו של אלתרמן "ילדי ההפקר – בחצי גרוש שרוכי נעליייים", אין ספק כי השיר הדרמטי במילותיו היה יכול להתעלות לגבהים רבים יותר אם גיא היה מאפשר לאיתן בדואו הזה להיות הסולן ולתת מעצמו ויכולותיו הווקליות המיוחדות להעמיק את הדרמטיזציה הטמונה במלל.

לקראת סיום הערב מזמין גיא את אורי גינצל לבצע ביחד עימו את השיר "נשבעתי לחזור אליך", המילים של גל תורן ממרסדס בנד, צלילי פסנתר וקונטרבאס ושירתו החשופה של גיא – "נשבעתי לחזור אליךָ….למה עזבתי אותךָ, בשביל מה, בשביל מה"

 

הדרן אחרון, כל חברי ההרכב חוזרים לבמה, השיר "רק ניצוץ אחד", חופן בתוכו את תמצית האלבום – בדידות, ריחוק, חלומות ותקווה לעתיד. משום מה שיר הנושא של האלבום "הגשר" לא נכלל ברשימת הביצועים.

לכם הקוראים והמאזינים אני יכול להוסיף – זהו מופע אלבום עדין, מיוחד, ראוי לתשומת לב, המבצעים רהוטים בנגינתם, היא עשירה, עתים סוחפת ועתים מרגיעה, הלחנים מותאמים למילים, חפשו את המופע הבא של גיא, עד אז, מזגו לכם כוס יין והקשיבו לאלבום.

לחצו לצפיה בגלריית תמונות מההופעה

גלרייה נוספת מתצלומי באתר חדשות המוסיקה


תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close