דיווח מהשטח

תיעוד מהשטח: אטליז – קלאסי באזור התעשייה

זו הכתבה השלוש עשרה שלי, התפרסמה לראשונה באתר חדשות המוסיקה, בד בבד עם פרסום בגלריית תמונות באלבום הפליקר שלי ובערוץ היוטיוב האישי.

http://www.music-news.co.il/artGallerySingle.asp?galleryId=26&artId=733

http://www.flickr.com/photos/tlvcops/sets/72157626024541608/

להקת אטליז בלוויית שלישיית נגניות צ'לו וקומפוזיטור – "קלאסי באזור התעשייה" מופע רוק מתקדם, תיאטרון תמונע, 09.02.2011, 23:00. כתב וצילם: יובל אראל.

לי טריפון - סולנית אטליז
לי טריפון - סולנית אטליז

את להקת אטליז אין צורך להציג:

אטליז (Eatliz) היא להקה ישראלית המנגנת רוק אלטרנטיבי ורוק מתקדם. שירי הלהקה מאופיינים בשירה נשית עוצמתית ועיבודי גיטרות עמוסים, אשר חרף מורכבותם שומרים לרוב על מבנה סטנדרטי של שיר פופ. שירי הלהקה נסמכים על מטווח רחב של ז'אנרים, ביניהם מטאל, רוק אלטרנטיבי, רוק מתקדם, פאנק (Punk), מוזיקה ערבית קלאסית, Surf Rock ובוסה נובה, דבר המקשה על קיטלוגם בז'אנר מסוים. חברי הלהקה עצמם מגדירים את המוזיקה שלהם כ"פופ מתוסבך". (וויקיפדיה)….

להקת אטליז, הידועה כהרכב האוהב לסקרן ולאתגר, לוקחת צעד נוסף למקום שבו מעבד ומתזמר חיצוני נותן אינטרפטציה אישית למוזיקה של הלהקה. כך נולד מפגש של מוזיקה קלאסית באזור תעשייה גס וקשה יום, מדובר בעיבודים קלאסיים ייחודיים לשירים של אטליז בליווי שלוש צ'לניות, פסנתר וחברי אטליז.

לאחר עשייה מוזיקלית רבת שנים, הופעות אנרגטיות בעלות עוצמה בארץ ובאירופה וקהל מעריצים נאמן שהולך וגדל, אטליז מציגים מופע חד פעמי בעיבודים קלאסיים לשירי הלהקה.

במופע מבוצעים שירים חדשים מהאלבום החדש של הלהקה , לצד חומרים מהאלבום הראשון והשני שכבר ראו אור. על העיבודים הופקד אודי שרטר, קומפוזיטר מצטיין ומבטיח, זוכה מלגת קרן התרבות אמריקה ישראל למוסיקה בתחום הקומפוזיציה לשנת 2010.

שרטר קיבל את שרביט הניצוח לידיים ועיבד את החומרים כרצונו. התוצאה המרתקת היא אטליז כפי שמתנגנת בעיני רוחו של קלסיקאי צעיר, שגורמים לשירים להישמע חדשים ושונים.

'קלאסי באזור התעשייה' – משתתפים:

לי טריפון – שירה; תזמורים, עיבודים ופסנתר – אורי שרטר; יעל שפירא – צ'לו, נועה איילי – צ'לו, ענת נבו – צ'לו ובהשתתפות חברי להקת אטליז – אור בהיר בגיטרה, עמית ארז בגיטרה, הדר גרין בבס, ועומרי הנגבי על התופים. גיא בן שטרית – עומד מאחורי הכל.

ליל רביעי בתיאטרון תמונע, שונצינו, דרום תל אביב. האולם מלא מפה לפה, הקהל מעורב, זוגות שהשיבה זרקה בשערם לצד צעירים מזוקנים ובנות בג'ינס, בכניסה לאולם מוצב דוכן מרצ'נדייס, מבחר מאלבומי הלהקה, גם אי פי חדש עם שלושה קטעים מתוך המופע החדש – בסך הכל עשרה שקלים, מחיר מציאה ממש.

לקראת השעה אחת עשרה בלילה המופע מתחיל, הנגנים תופסים את מקומם, לי טריפון עולה לקדמת הבמה בשמלת שיפון לבנה מרובת קפלים, הקהל משתתק, נועץ עיניים לעבר הבמה, ממתין לריגושים, והם אכן מגיעים, לי מתחילה עם השיר Mountain Top, שלישיית נגניות הצ'לו פותחת בנעימה חרישית, אט אט מצטרפים הגיטריסטים בפריטה על גבי האקוסטיות, קולה העדין, הענוג והצלול של לי חודר מתחת לאפרכסות הצופים, עומרי נכנס בתיפוף קליל ואלוף הערב, אודי שרטר נותן את הטון על הפסנתר, המקצב משתנה מפה לפה, השיר איננו קל, לי מצליחה להעביר את המילים והמנגינה בצורה מלודית ונעימה לאוזן, אפשר לאמר שהערב התחיל ברגל ימין.

וכך לאורך הערב שיר רודף שיר, אין ספק העיבוד הקלאסי ליצירות הפרוגרסיב של אטליז, מזכירות נשכחות, השילוב המנצח של הפסנתר, כלי המיתר וקולה הענוג של הגברת טריפון מבקש לעשות השוואה מידית עם להקת רנסס המיתולוגית, אמא רוסיה, ניתן לאמר שאין לנו במה להתבייש. מדובר כאן באיכות.

מקצב רודף מקצב, המופע מלווה בוי ג'י על המסך מאחורי הנגנים, הופעה מושקעת…

הזמן רץ וחולף במהירות, הקומפוזיטור מנצח על הבנות, פריטה בצ'לו, דו שיח עם קולה של טריפון, אין ספק, היא המרכיב המרכזי הערב, כולם מהווים נושאי הכלים, מעטרים את קולה, כגמדים החגים סביב שילגיה…..

לקראת סוף המופע מבצעים הנגנים את להיטו של פיטר גבריאל – Sledgehammer, פיטר, דמות ציורית בפני עצמה, הזכור בהופעות האקסטרווגנטיות שלו בג'נסיס יכול להצטרף לדואו עם לי…

סוף הערב, ההדרן – "Be Invisible" הנצחי – "אום כולתום"…..ולסיום  Got it

תודה לכם אנשי האטליז, על ערב של קלאסי ורוק באיכות, תמשיכו עם המופע הזה, הוא הצלחה אמיתית.

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close