המופע של מקהלת הצבא האדום ע"ש אלכסנדרוב בהיכל התרבות, אורחים – חברי הגבעטרון, פורים, יום רביעי 20.03.2019. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, מצלמה שניה – שילי אראל.
למעלה משנתיים חלפו מאז האסון הנוראי שפקד את ההרכב האקדמי לשירה וריקוד של הצבא הרוסי על שם אלכסנדר אלכסנדרוב, זהו השם הרשמי של מקהלת הצבא האדום, המקורית, המציינת 90 שנות פעילות, להבדיל ממקהלת הצבא האדום – תזמורת ובלט בניצוחו של גנרל ויקטור אליסייב של משרד הפנים או המשטרה הכללית שביקרה כאן לפני שנתיים, והשבוע הם נחתו בישראל לסבב הופעות ברחבי הארץ, אמש הם הגיעו להיכל התרבות שהיה מלא עד אפס מקום בקהל, מבוגר ברובו, לאו דווקא יוצאי חבר העמים כמצופה אלא קהל ישראלי, חלקו הגדול הגיע מרחוק, אפילו מ"ההתיישבות העובדת", אולי בשל הסיבה כי מקהלת הגבעטרון, שחגגה השנה 70 שנות פעילות, הייתה אורחת של כבוד במופע, זיווג נכון כי הרי הגבעטרון התבסס בתחילתו ובכלל על שירי ארץ ישראל הישנה והטובה שהם היו בעצם מעין מחוות לשירי עם רוסיים שזכו במלל בשפה העברית…
אני צופה בנגני תזמורת כלי הנשיפה והמיתר, לא גדולה במיוחד, נוטה יותר לקאמרית מאשר ביג בנד אמיתי בנוסח תזמורת צבאיות, לבושים במדים של הצבא האדום, בשורות המקהלה המורכבות מבחורים, רובם הגדול צעירים בשנות העשרים או השלושים לחייהם, הלבושים בחליפות לבנות ועומדים בסדר מופתי, אני מבחין בסדר ובמשמעת העצמית החזקה, כזו שאפילו קידה או נפנוף יד לקהל בידי הסולנים מבוצע רק אחרי שהמנצח נתן את אישורו לכך בהינף עין גלוי, וחושב לעצמי, נראה איך הרכב שכזה היה יכול להתפתח במסגרת הצבאית שלנו, בחלומות הכי הזויים, אולי…
תוסיפו לסדר, הדיוק והכבוד את קבוצת הרקדנים והרקדניות המחליפים תלבושות ססגוניות הנותנות ביטוי לשלל העמים המרכבים את ברית המועצות הישנה, מאסיה ועד אירופה, האתלטיות בתנועותיהם על הבמה לפני התזמורת, הקפיצות והריקודים שרק מי שגדל על חינוך לריקוד שכזה מגיל רך מסוגל לבצע, כן רוסיה נותרה חזקה בקטע הזה, משמעת, סדר, כבוד, קפדנות.
אבל עזבו רגע את ההתפעלות של הישראלי הקרתני מהענק הרוסי, בתכלס, החבורה הענקית הזו, הגישה במשך שעתיים, שאמנם החלו באיחור של רבע שעה, וכאן חיזוק לקהל שהגיע בזמן, התיישב והמתין בסבלנות, מופע אנטרטיינמנט שאפילו טובי הכוריאוגרפים של לאס וגאס וברודווי היו מתקנאים בו, ביצועים לשלל קלאסיקות של המקהלה מעוטרים בריקודים, מוגשים עם קריינות מעל הבמה של דן כנר הנצחי המגיש הסברים לפני ואחרי, הופך את האירוע לדוקומנטרי מה.
חציו הראשון של המופע מסתיים, ואחרי הפסקה של רבע שעה מתחיל החלק השני בו עולים חברי הגבעטרון לסט בן שלושה שירים מהרזומה שלהם בלוויית נגני התזמורת בלבד. כשהקיבוצניקים והמושבניקים עוזבים את הבמה ממשיכים החברה מרוסיה את הסט שלהם הממשיך בשילוב ריקודים ותלבושות, קפיצות ופעלולים מרתקים כמו בקרקס לצד סולנים עם בריטון ובס עמוקים שלא היו מביישים אף בית אופרה, האחד נקרא הגיבור העממי והשני אמן העם או משהו בדומה, גם הטוראים בצבא המקהלה מתהדרים בתואר מכובד.
קלאסיקות כמחול מולדובה, צ'רדש, פיטרבקיה, קלינקה מביאים את הקהל להתנועע בחום במושבים ולמחא כף בקצב במקומות המתאימים, איזה כיף כאן, חגיגה.
את הפינאלה הם מגישים יחד עם הווקליסטים מהעמק, חברי הגבעטרון, כעת שתי המקהלות והתזמורת יחדיו בביצוע שאמור להיות מרגש לקהל הישראלי, תפילת הפיוט אדון עולם עם הסולן רומן ולוטוב, האיש והריאות או הגרון, תחליטו בעצמכם. כמובן שאת אות הסיום הם מגישים עם "קטיושה" מצד האורחים ו-"לבלבו אגס וגם תפוח" מצד חברי הגבעטרון, אותו השיר שתי שפות ואז מצטרף כל הקאסט על הבמה כולל דן כנר, הרקדניות והרקדנים ושלל הסולנים המכובדים, הי, חבל שזה נגמר, אבל הנה חלפו להם שעתיים.
מחר הם חוזרים להיכל ובכלל יש להם עוד איוונטים בארץ, תבדקו כאן.
קטעי וידאו מהמופע
תגובה אחת